בע"מ 5498/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) מיום 10.1.07 בתיק ע"א 2252/05, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינה של רשמת בית המשפט המחוזי כתארה אז (השופטת לבהר-שרון) מיום 15.5.05 בתיק בש"א 8994/05.

ב.

ביום 28.11.04 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין - לפי סעיף 79א - בו הוכרעו ענייני הרכוש של הצדדים (להלן פסק הדין ). ביום 13.3.05 - במסגרת דיון בעתירה שהגישה המבקשת נגד המשיב ובתי הדין הרבניים כבר בשנת 1998, ושנמחקה בהסכמתה בשנת 2004 - קבע בית משפט זה (השופטת, כתארה אז, ביניש) כי מקומן של חלק מטענות המבקשת כלפי פסק הדין בערכאת הערעור – ונאמר: "יש להניח כי אם תגיש המבקשת בקשה להארכת מועד... בקשתה תתקבל". ואכן, ביום 11.4.05 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד לבית המשפט המחוזי. ביום 16.5.05 דחתה הרשמת השופטת לבהר-שרון את הבקשה, בקביעה קצרה כי לא נמצא טעם מיוחד להארכת מועד (ראו החלטתי בתיק רע"א 349/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) מיום 22.10.069 שעניינה עיכוב ביצועה של החלטת הרשמת). ערעור שהוגש על החלטת הרשמת נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 10.1.07.

ג.

בית המשפט המחוזי התייחס לדבריו הנזכרים של בית משפט זה באשר להארכת המועד, אך הכריע שלא לחיוב ממספר טעמים: (1) המבקשת לא התייחסה למועד המצאת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, או למועדים שבהם היתה אמורה לעמוד לכתחילה. הוטעם כי "אין אני סבורה שמדובר בטעות, אלא בהימנעות מלהעלות את העובדות בבקשה" (עמ' 5); (2) הוזכר כי המערערת מייצגת את עצמה - ומסרבת להצעות חוזרות ונשנות של בתי המשפט למינוי עורך דין - באופן המקשה על בירור ההליך; (3) ביחס לסיכויי הערעור, נקבע כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, שניתנו לפי סעיף 79א, ומכאן "שסיכויי הערעור אינם כה טובים". בהתחשב באמור, ובכך שמדובר בפסק דין משנת 2004 נדחתה הבקשה להארכת מועד. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ד.

בראשית נטען כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לא הומצא למבקשת עד היום. שנית, נטען כי בתי המשפט התעלמו מהנחיית השופטת ביניש מיום 13.3.05. לגופו של עניין נטען, כי הגשת הבקשה לרשמת ללא פירוט נעשתה בתום לב, ומתוך הנחה שדי בהחלטת בית משפט זה כדי להכריע בבקשה. לגבי סיכויי הערעור, נטען כי בפסק דינו חרג בית המשפט לענייני משפחה מהסכמת הצדדים: הן כיון שנתן את פסק דינו על סמך תשתית ראייתית חסרה ומגמתית (בין היתר נטען כי המבקשת מעולם לא קיבלה את מלוא הנתונים שהמשיב היה חייב להעביר לה לצורך סיכומיה), והן משום שחרג מההסכמה לחלוקה בחלקים שווים. עוד נטען כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה ביחס לתחולתה של הלכת השיתוף על זכויות ונכסים ספציפיים. ולבסוף נטען ביחס למצבה הכלכלי והרפואי הקשה של המבקשת, שאינו מאפשר לה לממן ייצוג משפטי.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, אין המדובר בשאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים – אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). שנית, חוששני כי גם בגדרי צדק (ראו רע"א 1260/05 מארק אולשניצקי נ' לוגי סחר ותעשיות בע"מ (לא פורסם); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 182-181) - אין מקום להיעתר לבקשה. לא נעלמו ממני דברי השופטת ביניש בהחלטה מיום 13.3.05; אכן, ככלל, משערכאה גבוהה יותר מוסיפה המלצתה או התייחסותה החיובית בעניין מסוים, חזקה על ערכאות אחרות שיתנו לכך משקל, אף כי פשיטא שכאשר המדובר בהתייחסות מהסוג האמור, לא היה המדובר בהחלטה בעלת אופי מחייב, ורשאית כמובן ערכאה אחרת, לאחר עיונה ובחינת הנסיבות, להחליט בדרך שונה. הדעת נותנת כי הדברים היו לפני הרשמת, אולם לא ניתן לעניין זה ביטוי בהחלטתה. ועם זאת, בית המשפט המחוזי בגדרי הערעור נדרש לכך ספציפית, ובנסיבות איני רואה מקום להתערבות ערעורית נוספת בהכרעתו. המבקשת מנהלת, למצער משנת 1998, שורה ארוכה של הליכים בגדרי הסכסוך בין הצדדים (ראו בין היתר, בבית משפט זה בלבד: בג"צ 365/98; רע"א 9971/05; רע"א 349/06; בש"א 1807/07; רע"א 2714/07; בג"צ 7425/07) - כשבכל אחד מהם מוגשות בקשות שונות. גם הבקשה שבמסגרתה נאמרו דברי השופטת ביניש הוגשה בתיק שנמחק בהסכמה למעלה משנה קודם לכן (לא למותר לציין כי ביסוד הבקשה עומדת הטענה שהמבקשת סברה, בטעות, כי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היה עליה להגיש עתירה לבג"צ - אך עתירה כאמור לא הוגשה, וטענותיה נגד פסק הדין הועלו במסגרת בקשה בהליך בזיון בית משפט בעתירה, שכאמור כבר נמחקה). בהחלטתי ברע"א 349/00 ציינתי:

"הבקשה אינה מובנת כדבעי, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. ראוי כי המבקשת - שאין זו פעם ראשונה שעניינה בא לכאן בלא ייצוג - תסתייע בסיוע משפטי, ואם עומדת היא באמות המידה של חוק הסיוע המשפטי תשל"ב-1972, כדאי לה לשקול קבלת סיוע כזה. את הזכאות תוכל לבדוק בלשכה לסיוע משפטי".

לא למותר לציין כי בבקשתה אין המבקשת מזכירה פניה ללשכת הסיוע המשפטי, וחבל.

ו.

בנסיבות אלה, על אף הרצון - כל כולו לפנים משורת הדין - להגשים את דברי השופטת ביניש, אין מקום להיעתר לבקשה. כל זאת מעבר לכך שלגופו של עניין אכן קשה להלום כי המבקשת עומדת בתנאים למתן הארכת מועד - בהתחשב בהתנהלותה, בסיכויי הערעור, ובזמן הרב שחלף (רע"א 3723/07 עו"ד חיים שפיגל נ' סופיה מייזלין (טרם פורסם); ע"א 796/79 מועלם נ' מטא , פ"ד לה(1) 376).

ז.

כאמור, לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.