פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
3494/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשים
:
1. נבתים חברה לבניין בע"מ
2. דוד ראש
3. שמעון לביא
4. אמנון פרנק
5. ש.ר.י.ד.א. בע"מ
6. ברוש השקעות ובנין
בשרון בע"מ
7. משה קולמן - עו"ד
נגד
המשיבים
:
1. עו"ד דוד גרנס
2. עו"ד ישראל נשבן
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.10.01 בבש"א
11799/01 (ת.א. 1210/96) שניתנה על-ידי כבוד השופטת צ' ברון
בשם המבקשים: עו"ד
מיכאל שחור
החלטה
בתאריך 23.10.96 הגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כספית כנגד המבקשים, שבה טענו כי המבקשים הפרו חוזה עימם. במסגרת התביעה הגישו המבקשים (הנתבעים) לתיק בית-המשפט חוות-דעת מומחה מטעמם, ואילו המשיבים (התובעים) נמנעו מלהגיש חוות-דעת מומחה מטעמם.
בחלוף למעלה משנתיים, במהלך שלב ההוכחות אך בטרם העיד המומחה, הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה להחלפת חוות-דעת המומחה בחוות-דעתו של מומחה אחר. המבקשים הסבירו, כי לאחרונה נתגלע סכסוך בין בעלי המניות במבקשת 1 לבין המומחה שהגיש חוות-דעת מטעמם, ומכאן הצורך בהחלפה. המבקשים טענו במסגרת בקשתם, כי למשיבים לא ייגרם כל נזק בגין ההחלפה, וזאת מכיוון ששתי חוות-הדעת מגיעות למסקנה זהה בעיקרה, ורק ביחס לעניין אחד, שממילא לא ניתן היה להעלותו בשלב קדם-המשפט, מוסיף המומחה החדש ומחווה את דעתו.
בית-המשפט המחוזי (השופטת צפורה ברון) דחה את הבקשה וקבע, כי בהתאם להוראות תקנות 129 ו137-(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן: התקנות), רק בנסיבות שבהן בית-המשפט סבור, כי הגשת חוות-דעת מומחה נוספת תועיל לעשיית צדק, רשאי בית-המשפט להרשות סטייה מהוראות התקנות האמורות. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי במקרה הנוכחי המבקשים לא העלו טעם מיוחד, שיש בו כדי להצדיק את הגשתה של חוות-הדעת החלופית. עוד הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי נראה שהמבקשים אינם מרוצים מחוות-דעת המומחה ולכן מעונינים להחליפה, אולם חוסר שביעות רצון מחוות-דעת כשלעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד, המצדיק מתן היתר להגשת חוות-דעת נוספת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה טענו המבקשים, כי בית-המשפט המחוזי שגה בפרשו את בקשתם כאילו הייתה בקשה להוספת חוות-דעת נוספת לחוות-הדעת הקיימת. המבקשים חזרו על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי, והטעימו, כי מסכימים הם, שאם תותר להם החלפת חוות-הדעת, יוכלו אף המשיבים להגיש חוות-דעת מומחה מטעמם.
דין הבקשה להידחות.
כידוע, אופן ניהול המשפט נתון לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת זה.
לא מצאתי כי המקרה שבפניי מצדיק לסטות מן הכלל האמור. אכן, המבקשים עצמם מעידים על כי שתי חוות-הדעת - זו שהגישו בעבר וזו שהם מבקשים להגיש עתה - זהות בעיקרן. לכך יש להוסיף, כי למבקשים אף עומדת האפשרות להיזקק לכלי של חקירת העד המומחה, שבו רשאים הם לעשות שימוש ככל שיש יסוד לחששם כי המומחה שנתבקש להעיד מטעמם מלכתחילה יפגע עתה באינטרסים שלהם, נוכח הסכסוך שנתגלע עימו.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ל' בסיוון תשס"ב (10.6.02).
ש
ו פ ט ת