רע"א 3511/16 גיל הללי נ. כוכבה סיקרסקי

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא )

מיום 23.3.2016 שבה הוכרעה בקשה למתן הוראות שהגיש מודד שמונה על-ידי בית המשפט.

1.המבקשים (להלן: הללי ) והמשיבים הם בעלים במשותף של מקרקעין בראש פינה (להלן: המקרקעין ). בשנת 2009 נתן בית המשפט המחוזי בנצרת תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת תביעה לפירוק שיתוף ולפיו ימנה בית המשפט מודד מטעמו אשר יכין תשריט לחלוקת המקרקעין לשלושה מגרשים: המגרש המסומן A המיועד להללי, המגרש המסומן B המיועד למשיבים 4-1 (להלן: סיקרסקי ) והמגרש המסומן C המיועד למשיבה 5, שהמשיבה 6 באה בנעליה (להלן ביחד: החברה ). עוד הוסכם כי המודד ישרטט שביל גישה למגרשים כדלקמן:

9.שביל הגישה לחלק A , B ו- C יהיה ככל הניתן בגבול השמאלי של חלקה C וימשיך עד לפאתי מגרשים A ו- B על פי קביעתו של המודד.

[...]

13.החברה וסיקרסקי מסכימים כי המחסן והבית הנמצאים בחלק A הנם חלק ממגרש A ויישארו שם כאמור להלן בסעיף 14.

14.במידת הצורך תסכים החברה כי חלקה C לא תהיה בצורה רגולרית על מנת שתאפשר את השארת המחסן בחלק A . במידה ולא יהיה פתרון המאפשר את השארת המחסן במקומו וידרש להוריד את החלק היחסי, מתחייבת החברה לבנות את קירות המחסן בגבולות המותרים והדבר ייעשה על חשבון החברה ובהתאם לחוקי הבנייה החלים. (להלן: פסק הדין מ-2009 , מש5/א)

בהתאם לפסק הדין מ-2009 הציע המודד שתי חלופות למיקומו של שביל הגישה: החלופה הראשונה במגרש A

המצריכה את הריסת המחסן של הללי (להלן: החלופה הראשונה ) והחלופה השנייה, בגבול השמאלי של מגרש C

בשטח הציבורי הפתוח (להלן: החלופה השנייה ו- השצ"פ ). דא עקא שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה אצבע הגליל (להלן: הוועדה המקומית ) דחתה את החלופה השנייה שהייתה כרוכה בשינוי ייעוד של השצ"פ. לבקשת הללי, העניק להם בית המשפט מספר ארכות למיצוי הליכי אישור החלופה השנייה בוועדה המקומית, אך משכשלו מאמציהם לעשות כן חתם בית המשפט ביום 21.5.2015 על פסיקתא המאשרת את תשריט החלוקה שהציע המודד על פי החלופה הראשונה (מש5/ב).

2.לאחר חתימת הפסיקתא, הודיעה הוועדה המקומית כי נדרשים שינויים מסוימים בתשריט שהגיש המודד. הללי מצידם התנגדו לעריכת שינויים, ולאחר ששמע את טענות הצדדים בעניין קבע בית המשפט (השופט ע' טאהא ) כי אין כל בסיס עובדתי או משפטי להתנגדות זו וכי מדובר "בהתנהגות חסרת תום לב הגובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט" (החלטה מיום 17.11.2015, להלן: ההחלטה הראשונה ) (מש5/ד). בית המשפט הדגיש כי הללי הם היחידים המתגוררים בבית בנוי על המגרש המיועד להם ומנהלים בו עסק, בעוד שהמשיבים אינם יכולים לעשות שימוש במגרשיהם. בית המשפט קבע, אפוא, כי:

סוף דבר הנני מסמיך את המודד ... לערוך את כל התיקונים הדרושים בהתאם להוראות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לצורך אישור החלופה הראשונה שהוצעה על ידו ... למען הסר ספק, המודד מוסמך לערוך כל שינוי נוסף שיידרש לצורך אישור החלוקה שהוצעה על ידו והוא אינו זקוק להסכמות הצדדים בעניין זה ואינו זקוק לאישור מחודש של בית המשפט לצורך כך. עוד מובהר, כי בהתאם לחלופה המוצעת, המחסן שנמצא בגבול בין מגרש A ומגרש C ייהרס ובעניין הפיצוי המגיע להללי על הצדדים לפעול בהתאם למנגנו ן שנקבע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

3.אלא שביום 21.1.2016 הגיש המודד לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת למתן הוראות שבה ציין כי הללי הגישו לוועדה המקומית תכנית מפורטת לשינוי ייעוד השצ"פ על-מנת להכשיר את החלופה השנייה וכי מהנדס הוועדה המקומית זימן אותו לפגישה במהלכה מסר לו כי התכנית המפורטת תאושר ככל הנראה. על כן, המליץ המודד לבית המשפט להורות על אישור החלופה השנייה. בהחלטתו מיום 23.3.2016 דחה בית המשפט את בקשת המודד בהדגישו כי הצעת המודד אינה סבירה בנסיבות העניין וכי יש בה כדי "להחזיר את הגלגל מספר שנים לאחור" וזאת בזמן שהללי נהנים מהמקרקעין, ואילו המשיבים ממתינים לביצוע פסק הדין מ-2009. עוד ציין בית המשפט כי אין שום ערובה לכך שהוועדה המחוזית אכן תאשר את התכנית המפורטת וכי לא ברור מה משך הזמן שיידרש לכך. על כן, קבע בית המשפט כי הוא מורה למודד להמשיך ביישום ההחלטה הראשונה. בית המשפט הוסיף וחייב את הללי בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח "נוכח התנהלותו והניסיון שלו לטרפד את החלטות בימ"ש" (להלן: ההחלטה השנייה ).

4.מכאן הבקשה דנן בה טוענים הללי כי קיימת היתכנות גבוהה לאישור החלופה השנייה בהתאם לתכנית המפורטת שהגישו לוועדה המקומית וכי בדחותו את בקשת המודד, התערב בית המשפט קמא בשיקול דעתה של הוועדה מבלי שיש בידיו את הכלים לעשות כן. עוד נטען, כי אימוץ החלופה השנייה מיטיב את מצבם של הצדדים כולם ומשביח את שווי המקרקעין, ומנגד אישור החלופה הראשונה יביא לפגיעה בהם. בד בבד עם הגשת הבקשה עתרו הללי למתן צו לעיכוב ביצוע ארעי של ההחלטה השנייה, ובקשתם זו נדחתה ביום 2.5.2016.

למען שלמות התמונה יצוין כי הללי הגישו יחד עם הבקשה דנן ערעור בזכות (ע"א 3502/16) ועל כן הועבר ההליך ביום 2.5.2016 לסיווג על ידי כב' הרשם. ביום 2.1.2017 סיווג כב' הרשם את ההליך כרשות ערעור והבקשה הועברה, אפוא, לטיפולי ביום 4.1.2017.

5.סיקרסקי (שאינם מיוצגים) והחברה סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי ומלינים על חוסר ניקיון כפיהם של הללי אשר מתגוררים במגרש ומנהלים בו עסק, אך מונעים מן הבעלים האחרים ליהנות מקניינם תוך סיכול יישומו של פסק הדין שניתן, כאמור, עוד בשנת 2009.

6.למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 17.4.2016 אישרה הוועדה המקומית את התשריט על פי החלופה הראשונה וסימנה את המחסן להריסה. ערר שהגישו הללי על החלטה זו נדחה ביום 13.9.2016 על ידי ועדת הערר לתכנון ובניה – מחוז צפון אשר ציינה, בין היתר, כי "קיימות בתחום החלקה חלופות שונות ליצירת זכות מעבר (לרבות בצמוד לשצ"פ) כך שהתכנותה של תכנית לשינוי ייעוד שצ"פ לצורך זה אינה ברורה. תכנית זו ממילא נמצאת בחיתוליה, וכל עוד לא אושרה לא ניתן לאשר תשריט חלוקה המבוסס על שינוי ייעוד שטרם אושר" (ערר (צפון) 116/16, מש5/ו).

7.דין הבקשה להידחות.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי אין להסכין עם מצב שבו הללי נהנים מקניינם ומנגד ממתינים המשיבים לביצוע פסק הדין שניתן עוד בשנת 2009. לאורך השנים נהג בית המשפט עם הללי באורך רוח ונתן להם מספר ארכות להסדרת החלופה השנייה, אך ללא הועיל. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח החלטת ועדת הערר מיום 13.9.2016 בה הטילה הוועדה ספק רב באישורה של החלופה שמציעים הללי המצויה לדברי הוועדה "בחיתוליה". די בכך על מנת לדחות את הבקשה. לבסוף אציין כי הללי עתרה למתן רשות להגשת תגובה לתשובת המשיבים אך בהינתן האמור לעיל, לא ראיתי לכך מקום.

הבקשה נדחית, אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע .

המבקשים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המשיבה 6 ובשכר טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 15,000 ש"ח.