ע"א 3502/16 ע"א 3502/16

1.המבקשים ברע"א 3511/16, הם המערערים בע"א 3502/16 (להלן: הללי ), הגישו שני הליכים המופנים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.3.2016 בת"א 1180-04 (להלן: ההחלטה ). הללי סבורים כי עומדת להם זכות ערעור על ההחלטה, אך למען הזהירות הגישו הן ערעור והן בקשת רשות ערעור. מהו ההליך הנכון מבין השניים? זו השאלה המונחת לפניי.

2.הצדדים להליך הם בעלים במשותף של מקרקעין מסוימים המצויים ביישוב ראש פינה. בשנת 2004 הגישו המשיבים 4-1 (להלן:

סיקורסקי ) תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין כנגד הללי וכנגד המשיבה 5 (להלן:

תפנית ). ביום 22.12.2009 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים (להלן: פסק הדין ) . בהסכם נקבע, בין היתר, כי המקרקעין יחולקו לשלושה מגרשים כך שהמגרש שסומן A ישויך להללי; המגרש שסומן B ישויך לסיקורסקי; ואילו המגרש שסומן C

ישויך לתפנית. עוד הוסכם, כי בית המשפט ימנה מודד לצורך הכנת תשריט ורישום המגרשים. בהסכם אף צוין כי דרך המעבר למגרשים A

ו- B (להלן: דרך המעבר ) תהיה מצידו השמאלי של מגרש C ; וכי ככל שמתווה זה אינו אפשרי אזי המודד יקבע את מיקום דרך המעבר בהתאם לשיקול דעתו ובאופן אשר יאפשר קבלת אישור מטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (להלן: הוועדה המקומית )

ורישום המגרשים כמוסכם. בפסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה ציין בית המשפט כי הצדדים רשאים לפנות אליו בכל שלב ולבקש כל צו אשר יסייע באכיפת ההסכם (והדברים צוינו גם בסעיף 29 להסכם עצמו).

3.המודד אשר מונה על ידי בית המשפט הכין שני תשריטי חלוקה ובהם שתי חלופות שונות ביחס לדרך המעבר. על פי חלופה אחת, דרך המעבר תעבור בין היתר במגרש A

ותחייב הריסת מחסן המצוי בבעלות הללי (להלן: החלופה הראשונה ). החלופה השנייה היא מתווה ברירת המחדל אשר צוין בהסכם, לאמור - כי דרך המעבר תעבור מצידו השמאלי של מגרש C (להלן: החלופה השנייה ). ואולם, התברר כי החלופה השנייה נדחתה על ידי הוועדה המקומית וכי היא אינה אפשרית מאחר שמדובר בשטח שייעודו שצ"פ. משכך, סיקורסקי ותפנית עתרו לבית המשפט לאישור החלופה הראשונה. תחילה נתן בית המשפט להללי אפשרות לנסות ולהביא לאישור תכנית אשר תאפשר את אימוץ החלופה השנייה - זו אשר לא תחייב את הריסת המחסן שבבעלותו. משחלף פרק זמן ארוך והדבר לא אירע - קיבל בית המשפט את הבקשה וחתם ביום 8.1.2015 על פסיקתא המאמצת את החלופה הראשונה (להלן: הפסיקתא ) .

4.המודד פעל משך חודשים ארוכים בניסיון לאשר את החלופה הראשונה. משהתברר כי הוועדה המקומית דורשת לערוך מספר שינויים בחלופה זו (בין היתר ביחס לרוחב דרך המעבר), פנה המודד לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות לשם אישור השינויים הדרושים. בהחלטתו מיום 17.11.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה חרף התנגדותם של הללי, והסמיך את המודד לערוך את כל השינויים הדרושים לצורך אישור החלופה הראשונה.

ביום 21.1.2016 הגיש המודד לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת למתן הוראות. בבקשה זו צוין כי הללי הגישו לוועדה המקומית תכנית מפורטת לשינוי ייעוד, וכי ככל שהתכנית תאושר החלופה השנייה תהפוך לאפשרית. המודד המליץ איפוא כי בית המשפט יורה על אימוץ החלופה השנייה. בהחלטתו מיום 23.3.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, והורה למודד "להמשיך בפעולות לאישור החלופה הראשונה בדיוק כפי שנקבע בהחלטה מיום 17/11/15". ההליכים שבכותרת מכוונים כנגד החלטה אחרונה זו (להלן: ההחלטה ).

5.כאמור, הללי סבורים כי נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה. תפנית, מצידה, סבורה כי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הוא על דרך של בקשת רשות ערעור, ואילו סיקורסקי לא הגישו עמדה כלשהי לעניין הסיווג. כפי שיובהר מיד, סבורני כי הדין בעניין זה עם תפנית, היינו - כי דרושה להללי רשות ערעור על ההחלטה.

6.בין שנאמר כי ההליך הסתיים עם מתן פסק הדין או הפסיקתא, ובין שנאמר כי ההליך הסתיים עם מתן ההחלטה מיום 17.11.2015 (שבגדרה אושרו שינויים מסוימים במתווה החלופה הראשונה) - לא יכול להיות חולק כי ההליך הסתיים עובר למתן ההחלטה . משכך, יש להשקיף על ההחלטה כעל החלטה מאוחרת לפסק הדין.

כידוע, המבחן הנוהג לצורך סיווגן של החלטות מעין אלה הוא מבחן מהותי, המתמקד בשאלה האם מדובר בהחלטה הטפלה לנושא המחלוקת, כגון החלטה שעניינה ביצוע פסק הדין - שאז מדובר ב"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור; או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו ואשר יש לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף - שאז היא נתונה לערעור בזכות. אכן, "...החלטה, אשר אינה במהלך דיון תלוי ועומד, וכל עניינה

מתן הוראות לביצוע פסק-דין, החלטה זו בהכרח תהיה טפלה לפסק הדין שאותו היא באה לבצע, ולפיכך היא 'החלטה אחרת', אשר ערעור עליה טעון מתן רשות להגשתו... אין זה מן הנמנע ש'החלטה אחרת' מהסוג האמור תכריע בזכויות

הצדדים ותהיה בעלת משמעות אופראטיבית רבה בעבורם, אולם אין זה משנה מאופייה

הטפל לפסק הדין, והוא אשר מקנה לה את הסיווג כ'החלטה אחרת'" (ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152, 158 (1993). עוד ראו והשוו, בש"א 4146/94 אדלסון נ' ריינהולד , פ"ד מט(1) 299 (1995); ע"א 3680/11 AIG ישראל חברה לבטוח בע"מ נ' קידר

(17.7.2011)).

7.בענייננו, ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה למתן הוראות אשר הוגשה בהתאם לאמור בסעיף 4 לפסק הדין, ולפיו הצדדים יהיו רשאים לפנות לבית המשפט בכל שלב "כדי לבקש כל צו אשר יסייע באכיפת הסכם זה " (ההדגשה שלי - ג'ל'). אות וסימן הוא כי מדובר בהחלטה הנוגעת לביצוע ההסכם . זאת ועוד, יש לזכור כי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לליבת החיוב - חלוקת המקרקעין ביניהם על פי מתווה שלושת המגרשים אשר הוסכם ואשר נקבע בפסק הדין. סוגית המחלוקת היחידה אשר נדונה בהחלטה נוגעת לאופן קביעת דרך המעבר בין המגרשים. בנסיבות אלה, דומני כי ההחלטה קרובה יותר ל"טריטוריה" של החלטות הנוגעות לאופן ביצוע פסק הדין וכי לא ניתן לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף (השוו, רע"א 2607/16 פרום נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 6 (31.7.2016)).

אכן, כבר נקבע כי "החלטה שניתנת אחרי פסק הדין, ואינה משנה, מוסיפה או גורעת ממנו דבר, אלא דוחה בקשה בעניין שבית המשפט הכריעו בפסק דינו, אינה יכולה להיחשב כהחלטה 'מהותית', העומדת על רגליה שלה ומהווה פסק דין לכל דבר ועניין. החלטה כזו אינה משנה דבר במהות ההכרעה. במצב כזה, איזו סיבה יש לראות בה פסק דין העומד לעצמו?" ( בש"א 8139/01

ויסמן נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (3.1.2002)).

8.זאת ואף זאת: דומני כי ניתן להשקיף על הבקשה שבעקבותיה ניתנה ההחלטה כמעין בקשה לעיון חוזר מחמת שינוי נסיבות. כזכור, בפסיקתא נקבע כי דרך המעבר תיקבע על פי החלופה הראשונה, ואילו בהחלטה מיום 17.11.2015 אושרו מספר שינויים ביחס לחלופה זו. בגדר הבקשה למתן הוראות מיום 21.1.2016 פנה המודד לבית המשפט על מנת שיבחן מחדש את קביעתו לגבי דרך המעבר ויאמץ את החלופה השנייה דווקא. זאת, בעקבות הגשת תכנית מפורטת לוועדה המקומית על ידי הללי, אשר עשויה הייתה להפוך חלופה זו לאפשרית. כפי שנקבע לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא בגדר "החלטה אחרת" (למשל, רע"א 223/12

אבוטבול נ' חברת ברום ים המלח

(5.3.2012); ע"א 7671/04

זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ , פיסקה 7 (6.2.2005); בש"א 8581/13

יצחק נ' פרש , פיסקה 3 (13.3.2014). ערעור על החלטה זו נדחה ביום 30.6.2014 במסגרת בש"א 2567/14 ).

9.הגעתי איפוא לכלל מסקנה כי דרושה להללי רשות ערעור על ההחלטה. משכך, מורה אני על מחיקת ע"א 3502/16. הטיפול ברע"א 3511/16 יימשך כסדרו. אין צו להוצאות.