פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
223/12
ע"א
625/12
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
ארמונד אבוטבול
נ ג ד
המשיבים:
1. חברת ברום ים המלח
2. משרד העבודה
3. ד"ר אליזבט הופמן
4. קופת חולים כללית
הוגש הליך
החלטה
המבקש הגיש שני הליכים המופנים נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.12.2011 – הליך אחד הוא בקשת רשות ערעור, והליך אחֵר הוא ערעור בזכות. הצדדים חלוקים בעניין סיווגו הנכון של ההליך, ובשאלה זו אכריע להלן. לאחר מכן אדרש לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.
המבקש חלה למרבה הצער במחלת הלוקמיה, והוא הגיש תביעה שבה ייחס למשיבים אחריות לנזקיו. הדיון בתביעה פוצל כך שתחילה תידון שאלת החבות ואחר-כך שאלה הנזק. בית המשפט שמע את הראיות – כשהדיון התמקד בשאלת האחריות של הנתבעים למחלת הלוקמיה – וביום 25.3.2009 ניתן "פסק-דין חלקי" שלפיו הוטלה אחריות על מקצת מן הנתבעים, ולגבי היתר התביעה נדחתה. או-אז טען המבקש כי קיים "פיצול" נוסף, לאמור: כי עתה יש לדון בשאלת אחריותם של הנתבעים ל בעיות רפואיות אחרות שנזכרו בכתב התביעה. הצדדים השמיעו טענות בעניין זה, וביום 3.2.2011, קבע בית המשפט כי הדיון בשאלת החבות מוצה. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, וזו נדחתה ביום 4.12.2011. החלטה זו האחרונה היא נשוא ההליכים שבכותרת.
לאחר העיון באתי למסקנה כי הערעור על ההחלטה מיום 4.12.2011 טעון רשות. לעניין זה די בעובדה שהחלטה זו אינה אלא דחיית בקשה לעיון חוזר, וכבר נקבע פעמים רבות כי החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא בגדר "החלטה אחרת" ( ראו למשל ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (לא פורסם, 6.2.2005)). המבקש טוען כי בית המשפט "למעשה" ביטל את החלטתו מיום 3.2.2011 ופסק "מחדש ולראשונה", אולם לא שוכנעתי שכך הדבר; אדרבא, בהחלטתו מיום 4.12.2011 קבע בית המשפט מפורשות כי לפניו "בקשה לעיון חוזר", כי הוא לא מצא מקום להיענות "לבקשה לעיון חוזר", וכי "ממילא לא הובאו נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטתי". אוסיף, כי גם במקום שבו בית המשפט דוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מנומקת ואף מוסיף טעמים נוספים למסקנה שאליה הגיע בהחלטה הקודמת, אין בכך בלבד כדי לשנות את המסקנה לגבי סיווג ההחלטה.
מעבר לכך אציין כי לגוף העניין המבקש טוען שבית המשפט הכריע בהחלטתו מיום 4.12.2011 באופן סופי בעניין הנזקים הנוספים והעילות הקשורות בהם. אולם, קרי כי בית המשפט המחוזי ראה את המצב אחרת לגמרי, ובהחלטות מיום 3.2.2011 ומיום 4.12.2011 חזר והבהיר כי שלב החבות הסתיים זה מכבר. משמע, בית המשפט המחוזי לא סתם את ה גול ל על נושא הנזקים הנוספים בהחלטה מיום 4.12.2011 (או אף בהחלטה מיום 3.2.2011), אלא קבע כי ה גול ל נסתם עוד קודם לכן (ראו למשל קביעתו של בית המשפט בסוף עמוד 9 להחלטה, כי "בית המשפט (כב' השופטת צ. ברון) דן בשאלת החבות ומיצה שאלה זו בנותנו 'פסק דין חלקי', ובכך ניתן לתובע יומו בבית המשפט בכל הנוגע לשאלת החבות").
בנסיבות המפורטות לעיל איני סבור כי ניתן לראות בהחלטה מיום 4.12.2011 משום פסק-דין הנתון לערעור בזכות.
אשר לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון – נראה כי אין מחלוקת לגבי מצבו הבריאותי והכלכלי של המבקש (ראו גם החלטת כבוד הרשם י' מרזל בע"א 4233/09, מיום 14.7.2009). המשיבים טוענים כי סיכויי ההליך נמוכים, אולם אף כי המשֹוכה הניצבת לפני המבקש נראית על פני הדברים גבוהה, בשלב מקדמי זה יש לנקוט זהירות בכגון דא (ראו והשוו בש"א 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (טרם פורסם, 10.1.2012) ). בנסיבות העניין, בשים לב גם למעמדם של הצדדים, החלטתי, במקרה זה, לפטור את המבקש מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.
סוף דבר, אני מורה כדלקמן:
א.
ע"א 625/12 יימחק מן המרשם.
ב.
הטיפול ברע"א 223/12 יימשך כסדרו, והמבקש יהא פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.
ניתנה היום, י"א באדר
תשע"ב (5.3.2012).
גיא שני
ר ש ם