פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8581/13 - ג'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
יוסף יצחק
נ ג ד
המשיבים:
1. אסף פרש
2. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.10.2013, בה דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר בפסק-דין מיום 29.7.2013, אשר לפיו נמחקה תובענה שהגיש המבקש מחוסר מעש.
לטענת המבקש ההחלטה הומצאה לידיו ביום 20.10.2013, וביום 28.11.2013 פנה למזכירות בית המשפט וביקש להגיש ערעור על ההחלטה. ההליך לא התקבל לרישום נוכח איחור בהגשתו, והשגה שהגיש המבקש על החלטת המזכירות נדחתה (ראו החלטתי מיום 5.12.2013 בבש"א 8114/13). כפי שצוין בהחלטה הנזכרת ההחלטה עליה מעוניין המבקש להשיג הינה "החלטה אחרת" המאוחרת לפסק הדין, ומשכך ניתן להשיג עליה אך בדרך של בקשת רשות ערעור, אותה היה על המבקש להגיש בתוך 30 ימים.
ביום 19.12.2013 הוגשה הבקשה שבפניי בה עותר המבקש למתן ארכה להגשת הליך ערעורי מתאים על ההחלטה, בהדגישו כי העיכוב נגרם בשל סברתו כי יש להגיש ערעור על ההחלטה. כן עומד בא-כוח המבקש על מצבו הרפואי-אישי הקשה של המבקש, אשר השליך לטענתו גם על התנהלותו בבית המשפט קמא (שם לא היה מיוצג).
2.
המשיבים מתנגדים לבקשה.
המשיב 1 מציין כי בניגוד לנטען ההחלטה הומצאה לידי בא-כוח המבקש עוד ביום 14.10.2014 וכי לא ידע אודות ההשגה שהוגשה, ועל כן אינטרס ההסתמכות שלו בדבר סופיות ההליך התגבש וגובר על יתר האינטרסים הרלבנטיים. כן נטען כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת קלושים.
המשיבה 2 טוענת אף היא כי לא קמה עילה בדין למתן ארכה, והיא מצטרפת בעיקרו של דבר לטענות המשיב 1.
3.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הטעם המרכזי העומד ביסוד הבקשה הוא טעותו בדין של בא-כוח המבקש. יצוין בהקשר זה כי הטענות לעניין מצבו הרפואי של המבקש אינן רלבנטיות לעצם האיחור בהגשת הליך - שהרי הבקשה לעיון חוזר שהוגשה בבית המשפט המחוזי הוגשה בידי בא-כוחו של המבקש וגם את ההליך הערעורי ביקש הוא להגיש באמצעותו (ועל כן עשויה להיות להן רלבנטיות אך לעניין סיכויי ההליך). עוד יצוין כי לטענת המשיב 1 בדבר המועד בו הומצאה ההחלטה לידי בא-כוח המבקש (14.10.2014) נמצא אישוש באתר "נט המשפט", ואם כך הוא אזי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חלף עוד ביום 13.11.2013, וההשגה (אשר הוגשה ביום 28.11.2013) הוגשה כשבועיים לאחר חלוף המועד לגשת ההליך.
לעניין טעותו בדין של בא-כוח המבקש, מדובר בטעות בסיווגה של החלטה בבקשה לעיון חוזר בפסק דין, אשר על פי טבעה הוגשה וניתנה לאחר מתן פסק הדין. סיווגה של החלטה כזו כ"החלטה אחרת" הינה בבחינת דין ידוע, ברור ומושרש (ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 135 (2012); רע"א 223/12 אבוטבול נ' חברת ברום ים המלח (5.3.2012)). בבקשה שהוגשה לא פירט בא-כוח המבקש כיצד אירעה טעותו לעניין דין ידוע זה ואילו מאמצים עשה לבירורו (ואף לא צורף תצהיר), ומשכך לא הוכח כי התקיימו בענייננו התנאים אשר בהם "טעות שבדין" עשויה להצדיק מתן ארכה (ראו לעניין זה:
בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.12.2008); בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקה 10 (10.12.2013)).
עוד יצוין כי ההחלטה בה נדחתה השגתו של המבקש הומצאה לבא-כוחו ביום 9.12.2013, אך הוא בחר להמתין עשרה ימים נוספים עד הגשת הבקשה למתן ארכה, ודומני כי נוכח האיחור הניכר שחל ממילא בהגשת ההליך היה עליו להגיש בקשת ארכה באופן מיידי ולא להמתין שהות נוספת. הדברים נכונים ביתר שאת נוכח העובדה שהתביעה ש"החייאתה" התבקשה הוגשה בשנת 2010 ורלבנטית לאירועים שאירעו בשנת 2003, ובנסיבות אלו ראוי ליתן משקל של ממש לאינטרס ההסתמכות של המשיבים על סופיות ההחלטה.
מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.
לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א באדר ב' תשע"ד (13.3.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת