פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
3443/18 -
א'
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקש:
מאיר אלון
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד רמי קוגן - כונס נכסים
2. עו"ד ד"ר אליהו שיפר,
כונס נכסים
3. חיים סרור
4. שירי סרור
5. לזר מורגנשטן
6. מיכל ארקוסין
7. מיכאל ארקוסין
8. בעלי הדירות בנכס, למעט בעלי
הדירות בתתי חלקות 12
9. עתיד חברה לחיזוק והשבחת מבנים
בע"מ (בפירוק)
השגה על החלטת
המזכירות; תשובת המשיבים 7-5
החלטה
לפניי השגה על החלטת המזכירות של בית משפט זה שלא לקבל לרישום ערעור בזכות על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בה"פ 52058-12-14 (כב' השופט י' שפסר ) מיום 11.3.2018 ומיום 28.3.2018. המזכירות סברה כי למבקש לא עומדת זכות ערעור על שתי ההחלטות. ההשגה הועברה לטיפולי אך לאחרונה וזאת בעקבות חילופים בלשכת הרשמים.
לאחר שעיינתי עיין היטב בטענות המבקש ובטענות המשיבים 7-5 (יתר המשיבים לא השיבו להשגה) הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההשגה להתקבל בחלקה.
בכל הנוגע להחלטה מיום 11.3.2018 – מדובר להשקפתי במקרה גבולי ביותר מבחינת סיווגה לצורך הערעור (כ-"פסק-דין" או כ-"החלטה אחרת"). ברקע הדברים יצוין כי ההחלטה ניתנה לאחר שביום 12.1.2015 ניתן בהליך פסק-דין המורה על מינויים של המשיבים 1 ו-2 ככונסי נכסים לצורך השלמת פרויקט בניה בראשון לציון (להלן: פסק-הדין ). בהחלטה מיום 11.3.2018 קבע בית משפט קמא כי המבקש הוא שיישא בעלות החלפת המשאבות בפרויקט הבנייה (עלות הנאמדת בעשרות אלפי שקלים חדשים). מעיון בחומר המונח לפניי עולה כי החלטה זו הכריעה בסוגיה מהותית אשר לא עלתה מפורשות במסגרת פסק-הדין או בכתבי הטענות שהוגשו עובר למתן פסק-הדין. עוד נראה כי סוגיה זו עמדה על רגליה שלה וההכרעה בה הייתה כרוכה בהפעלת שיקול-דעת שיפוטי שאינו בגדר יישום טכני גרידא של פסק-הדין שקדם לכך. מכל מקום, בפסיקה נקבע כי יש לנקוט מדיניות ליברלית בסיווגן של החלטות הניתנות לאחר פסק-דין, וזאת כיוון ש"בניגוד להחלטות ביניים, שלגביהן תמיד קיימת האפשרות לערער בזכות במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי, הרי שלגבי החלטות הניתנות לאחר פסק-הדין הסופי האפשרות הזו אינה בהכרח קיימת" (ראו, בש"א 8021/06 קרול נ' כהן
(24.6.2007); רע"א 3689/18 כנרת רד ליין השקעות בע"מ נ' מזור (31.12.2018)). על רקע זה ובמיוחד בשים לב למשמעותה המעשית של ההחלטה (אשר יש בה משום קביעה שיפוטית באשר למערך הזכויות והחובות של הצדדים), באתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ההחלטה מיום 11.3.2018 מהווה לפי טיבה "פסק-דין" שהערעור עליו הוא בזכות.
שונים הם פני הדברים ביחס להחלטה מיום 28.3.2018. החלטה זו היא במהותה הכרעה בבקשה לעיון חוזר וכפי שנקבע בפסיקתו העקבית של בית משפט זה, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא בגדר "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו מבין רבים, רע"א 223/12 אבוטבול נ' חברת ברום ים המלח
(5.3.2012)).
אשר על כן ההשגה מתקבלת בחלקה במובן זה שלמבקש עומדת זכות ערעור אך על ההחלטה מיום 11.3.2018. לנוכח תוצאה זו רשאי המבקש להגיש הודעת ערעור מתוקנת המתייחסת להחלטה מיום 11.3.2018 בלבד. את הודעת הערעור המתוקנת רשאי המבקש להגיש לא יאוחר מיום 18.9.2019. החלטה זו תצורף להודעת הערעור כנספח.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ' באב התשע"ט (21.8.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם