רע"א 3533/15 פלוני נ. הסתדרות מדיצינית הדסה

1.

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' סגל ) מיום 21.4.2015 ברע"א 42983-01-15, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לרשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת מ' שרביט ) מיום 22.12.2014.

2.

עסקינן בתובענה שהוגשה בשנת 2009 לבית משפט השלום בירושלים בגין נזקים נוירולוגים ונפשיים שנגרמו למבקשת, לטענתה, בעקבות מהלך לידתה בשנת 1985. במסגרת ההליך העיקרי העריך מומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ) בשעת חקירתו על שאלת קיומו של קשר סיבתי בין מהלך הלידה לבין נכות המבקשת, כי שיעורי נכותה של המבקשת עולים על 60%. לאור קביעת המומחה טענה המבקשת כי היא תבקש לפסוק סכום העולה על גבולות סמכותו של בית משפט השלום, ולפיכך יש להתיר לה להעביר את תביעתה לבית המשפט המחוזי.

3.

בהחלטתו מיום 22.12.2014 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת מ' שרביט ) כי אף אם יראה את בקשת המבקשת כבקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הגדלת סכום התביעה, ובהמשך לכך בקשה להעברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי, דין הבקשה להידחות. בקביעתו התייחס בית המשפט לכך שהערכת המומחה, אשר טרם הושלמה חקירתו, אינה מצדיקה באותה העת מתן היתר לתיקון כתב התביעה. וזאת אף בטרם הוכרעה שאלת האחריות ושאלת הקשר הסיבתי. בקשת רשות לערער על החלטה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

4.

בהחלטתו מיום 21.4.2015 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' סגל ) את הבקשה, וקבע כי מרגע שהוגשה תביעה לבית משפט השלום אזי שיקול הדעת בשאלה האם לאפשר את תיקון כתב התביעה וכפועל יוצא להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי מסור לבית משפט השלום. כן נקבע כי ככלל הנטייה היא לאפשר לתקן כתב תביעה כאשר ישנה טענה כנה לפיה סכום הפיצוי עולה על תקרת הסמכות של בית משפט השלום. אולם, הבקשה לתיקון לא תתקבל אם ייקבע שהיא הוגשה מטעמים שאינם ענייניים, למשל, כניסיון להחליף פורום משפטי.

לגופו של ענין קבע בית המשפט כי נראה, לכאורה, שהערכת מומחה בית המשפט אינה רחוקה מהערכת המומחה מטעם המבקשת, עליה התבססה המבקשת בתביעתה, כך שאין בה כדי לשנות מהותית מאומדן נזקיה של המבקשת. לפיכך, בשלב זה לא נראה כי סכום הפיצוי בגין נזקיה של המבקשת יגיע אל מעבר לגבול סמכותו של בית משפט השלום. כמו כן, נקבע כי נוכח שיקולי יעילות וניצול נכון של משאבים שיפוטיים, צדק בית משפט השלום כאשר קבע כי אין להתיר את תיקון כתב הטענות בעיצומו של שלב בירור שאלת האחריות. יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי הדברים נכונים בפרט כאשר מהחלטת בית משפט השלום לא עולה כי התאיינה זכותה של המבקשת לבקש בבוא העת, בכפוף לנסיבות, את תיקון התביעה והעברת ההליך לבית המשפט המחוזי. על החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.

5.

בבקשה טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכותה החוקתית לגישה לערכאות, שכן עולה מההחלטה כי גם כאשר משתנה הערכת שיעור נכותה של תובעת כלפי מעלה לא תהיה לתובעת הזכות להיפרע מהמזיק באופן מלא. כן נטען כי יש לראות בעדותו של המומחה כהשלמה לחוות דעתו ולהחיל את הוראת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרות למבקשת לתקן את תביעתה מבלי לבקש רשות לכך מבית המשפט. עוד נטען כי טעמיה של המבקשת הם ענייניים, וכי שגה בית המשפט כאשר קבע מצד אחד כי הימשכות ההליכים היא שיקול שלא להתיר את תיקון כתב התביעה, ומנגד קבע כי עומדת לרשות המבקשת האפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה עם התקדמות ההליכים.

6.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)); זאת אף אם נתעלם מכך שמדובר בבקשת רשות לערער על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית (רע"א 5341/11 הלה הנדסה בניה וייזום בע"מ נ' שולדנריין (18.8.2011); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214 (2012)).

למעלה מן הצורך יוער, כי לא נראה כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת הרשות לערער, ולו מהטעם שלא נמנעה מהמבקשת האפשרות לבקש את תיקון כתב הטענות לאחר שתסתיים חקירת המומחה וגם תוכרע שאלת האחריות, שנדונה בנפרד ולפני הדיון בשאלת הנזק.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית.