רע"א 3545/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ. אלי כנן

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר ) לקבל את בקשת המשיב למינוי שני מומחים רפואיים, בתחום האורטופדי ובתחום כירורגיית כלי הדם.

המשיב נפגע בתאונת דרכים (להלן: התאונה )

ונגרמו לו נזקי גוף. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", וועדה רפואית מטעמו (להלן: הוועדה הרפואית )

קבעה כי נכותו הצמיתה של המשיב עומדת על שיעור של 100%. שיעור זה מבטא הכרה בנכות בגין קטיעת רגל מתחת לברך, הגבלה ביישור רגל וצלקות, וכן הכרה בחוסר יכולתו של המשיב לחזור לעבודתו בהסתמך על תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. לאחר השלמת הבירור הרפואי לפני הוועדה הרפואית הגיש המשיב כתב תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד המבקשת, ובמקביל ביקש למנות מומחים רפואיים בתחום כירורגיית כלי הדם, בתחום האורטופדי ביחס להחמרה הצפויה בעתיד, בתחום השיקומי ובתחום הניידות. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה למינוי שני המומחים הרפואיים הראשונים מכיוון שלא ניתנה חוות דעת של הוועדה הרפואית בתחום כירורגיית כלי הדם ובתחום האורטופדי ביחס לסיכויי ההחמרה. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.

המבקשת טוענת כי כל טענה שמבקשת לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית, צריכה להתקבל בבית המשפט רק בדרך של בקשה להבאת ראיות לסתור על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). זאת, לטענת המבקשת, גם מקום בו מתבקש מינוי מומחה רפואי בתחום רפואי אליו לא התייחסה הוועדה הרפואית או בתחום רפואי בו ישנו חשש מהחמרה עתידית. נוסף על כך, טוענת המבקשת כי המשיב כלל לא התלונן בפני הוועדה הרפואית על בעיה רפואית בתחום כירורגיית כלי הדם, ועל כן אין באפשרותו להעלות טענה זו בפני בית המשפט, שעה שנכותו כבר נקבעה "על-פי דין". לבסוף, טוענת המבקשת כי סיכויים להחמרה אינם מצדיקים מינוי מומחה רפואי; אם יוחמר מצבו של המשיב בעתיד, יוכל לשוב ולפנות אל המוסד לביטוח לאומי. לחלופין, נטען כי אין במסמכים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ראשית ראיה לסיכויי החמרה במצבו האורטופדי של המשיב. יצויין כי המבקשת סבורה כי הביסוס שמצא בית המשפט המחוזי בחומר הרפואי לחשש להחמרה עתידית נובע ממסמכים שהוגשו שלא כדין, והוצאו מתיק בית המשפט בהסכמת הצדדים.

3.

המשיב מסתמך על רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח נ' טטרו , פ"ד מז(4) 894 (1993) (להלן: פרשת טטרו ), שם נקבע לטענתו כי זכותו של נפגע למינוי מומחים רפואיים תיפגע רק מקום בו נקבעה קודם לכן נכות על-פי דין. כלומר, טוען המשיב, על אף שנכותו הצמיתה נקבעה על ידי הוועדה הרפואית, האפשרות לבקש מינוי מומחים רפואיים בתחומים שבהם לא עסקה הוועדה, פתוחה בפניו. לפיכך, לדידו, אין כל פסול בהחלטת בית המשפט המחוזי למינוי המומחים. בפרט, טוען המשיב, כי המסמכים הרפואיים שהגיש לבית המשפט מקימים ראשית ראיה לקיום חשש לכך שרגלו תיקטע בעתיד גם מעל לברך. אם כן, אמנם יוכל המשיב לשוב לוועדה הרפואית במקרה שמצבו אכן יוחמר, אך לטענתו האפיק המשפטי יהיה סגור בפניו בשל מעשה בית דין, ועל כן הבחינה המשפטית של הסיכויים להחמרה עתידית שכזו נדרשת כבר כעת.

4.

דין הבקשה להידחות. הכלל שנקבע בפסק הדין בפרשת טטרו הוא כי תובע אינו נדרש למצות את הדרכים לקביעת דרגת נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי עובר לבקשה למינוי מומחים רפואיים בתביעה על פי חוק הפיצויים. בהתאם, נקבע כי קביעת נכות "על פי דין" בתחום רפואי מסוים, אינה שוללת בקשת מינוי מומחים רפואיים בתחומים רפואיים אחרים (ראו למשל: רע"א 5392/01 גבר נ' נסאסרה , פ"ד נו(1) 535 (2001)). הרציונל מאחורי קביעות אלה הוא שתכלית סעיף 6ב לחוק הפיצויים היא לחסוך את העלויות הכרוכות במינוי מומחה רפואי כאשר חוות דעת רפואית כבר ניתנה, אך אין בכוח הסעיף בכדי למנוע מתובע להוכיח את נכותו בהיעדר ממצאים רפואיים זמינים. אמנם, הוער בפסיקה כי יתכן שהדין יהיה שונה במקרה שבו תובע נמנע במכוון ובחוסר תום לב מלקבל חוות דעת רפואית על-פי דין בעניינו (רע"א 1588/10 מיכאל נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 6.9.2010)), אך אין כל ראיה שכך נהג המשיב. לפיכך, אין פסול במינוי המומחה בתחום כירורגיית כלי הדם.

5.

באשר למומחה בתחום האורתופדי, מסכימים הצדדים כי בהיעדר ראשית ראיה לסיכויי החמרה, אין כל צורך במומחה אורטופדי נוסף, שכן חוות דעתה של הוועדה הרפואית התמקדה במצבו האורטופדי העכשווי של המשיב. אלא, שהצדדים חלוקים בשאלה העובדתית בדבר קיומה של ראשית ראיה לסיכויי החמרה אשר יצדיקו מינוי מומחה נוסף. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעים על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. במקרה זה, בית המשפט המחוזי מציין במפורש כי "יש בחומר הרפואי בסיס להנחה שעלולה להיות החמרה". השערת המבקשת כי קביעה זו של בית המשפט המחוזי מבוססת על מסמכים רפואיים שהוצאו מתיק בית המשפט הינה השערה בעלמא, ואין די בה כדי להתערב בממצא העובדתי שנקבע.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.