רע"א 3549/99 מרודי בדור נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

המבקשת פנתה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמרצת פתיחה, שאליה צורפה בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב (להלן: הבנק) להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא הרשומה לזכותו על דירת מגוריה של המבקשת. כן ביקשה המבקשת כי בגדר הוצאת הצו הזמני יפטור אותה בית-המשפט מהפקדת פקדון כספי או ממתן ערובה אחרת להבטחת נזקי הבנק, למעט התחייבות עצמית, וזאת לאור מצבה הכלכלי הקשה.

בבקשה למתן צו מניעה זמני נטען, בין השאר, כי ההלוואה שבגינה משכנו המבקשת ובעלה המנוח את דירתם נפרעה במלואה זה מכבר; כי הבנק הפר את חובות הגילוי שלו כלפי המבקשת, וזו לא הייתה מודעת מעולם לכך שהיא ממשכנת את דירתה גם לגבי חובות עתידיים וללא הגבלת סכום; כי החוב שבגינו מבקש הבנק לממש את המשכנתא נוצר על-ידי בנה של המבקשת, שפעל בחשבונות הבנק של אביו ללא הרשאה ותוך עצימת עיניים של הבנק, וכי, על-כל-פנים, גובה החוב עצמו שנוי במחלוקת; וכי עובר לפתיחת הליכי מימוש המשכנתא לא פנה הבנק למבקשת ולא איפשר לה לפרוע את החוב.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את הבקשה. בית-המשפט עמד על כך שהליכי מימוש המשכנתא מצד הבנק נפתחו עוד בחודש ספטמבר 1996; כי טענותיה הנ"ל של המבקשת נדחו כבר בהחלטתו של ראש ההוצאה-לפועל, שדן בבקשה בטענת "פרעתי" שהגישו המבקשת ובעלה המנוח - החלטה שעליה לא הוגש על-ידיהם ערעור; כי בתביעה אזרחית שהגיש הבנק נגד בעלה המנוח של המבקשת ונגד בנה ניתן פסק-דין בהעדר הגנה מצידם, וכי בגדר בקשה שהוגשה לביטול פסק-דין זה היה בית-משפט השלום מוכן לעכב את מימוש המשכנתא כנגד ערובה משמעותית - ערובה אשר לא הוצעה על-ידי הבעל והבן; וכי הדירה נמכרה כבר על-ידי כונס-הנכסים לקונה, שאושר על-ידי ראש ההוצאה-לפועל ושילם חלק ניכר מן התמורה. לפיכך פסק בית-המשפט כי יש לדחות את הבקשה, אשר הוגשה תוך שיהוי ניכר שלא ניתן לו כל הסבר המניח את הדעת, ומבלי שצורף אליה הקונה כמשיב. עוד קבע בית-המשפט כי סיכויי המבקשת לזכות בתובענתה נמוכים למדי, וזאת לאור נוסחו החד-משמעי של שטר המשכנתא ולנוכח העובדה שהמבקשת לא צירפה לתובענה את מסמכי ההלוואה שלטענתה נפרעה על-ידיה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגדרה חזרה המבקשת על עיקר טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי. כן תוקפת המבקשת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנימוק שהחלטה זו ניתנה מבלי לאפשר דיון במעמד הצדדים וללא חקירת המצהירים על תצהיריהם, וזאת על אף בקשתה המפורשת לערוך דיון שכזה.

דין הבקשה להידחות.

אכן, לנוכח ההלכה שיצאה מבית-משפט זה, קיימת לכאורה בעייתיות באי-קיומו של דיון בבקשה במעמד הצדדים, הכולל חקירה של המצהירים על תצהיריהם. ראו רע"א 2508/98 מתן. י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח' (טרם פורסם). אלא שבכך אין די כדי לקבל את הבקשה ולהורות על השבת הדיון לבית-המשפט המחוזי. שכן, אף אם נניח לטובתה של המבקשת כי כל העובדות, המפורטות בבקשה שהוגשה לבית-המשפט המחוזי ובתצהירים שצורפו אליה, הינן נכונות - לרבות העובדה כי דבר מכירת הדירה וזהותו של הקונה נודע לה רק לאחר הגשת הבקשה לבית-המשפט המחוזי - עדיין יש לדחות את הבקשה, וזאת לאור העובדה כי הליך מכירת הדירה כבר הושלם והקונה אינו מהווה צד לתובענה שהגישה המבקשת.

סעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח1968-, קובע:

נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי.

סעיף זה קובע איפוא לכאורה, וכל עוד לא יוכח אחרת, כי למבקשת אין כל זכות בדירה, וכי הזכות בדירה הינה של הקונה, שהסכם המכר עימו אושר כאמור על-ידי ראש ההוצאה לפועל. בנסיבות אלה, אין כל אפשרות להעניק למבקשת סעד זמני על בסיס זכות שלכאורה אינה שלה. עם זאת, מובן כי במידה והמבקשת תוכיח כי זכויותיה נפגעו על-ידי הבנק תוכל היא בעתיד לתבוע ממנו פיצויים בשל כך.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.