רע"א 3553/01 חיים אורבוך נ. "ספר לכל" - הוצאת ספרים

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' שטיין), בה נדחתה בקשת המבקש לתקן את כתב תביעתו.

המבקש הגיש כתב תביעה כנגד המשיבים בגין חיבור ופרסום של ספרים להוראת חשבון, תוך הפרת זכויות יוצרים שלו. תחילה - עתר המבקש לתיקון כתב תביעתו, כשבין שאר התיקונים ביקש להוסיף לכתב התביעה שני אלבומים של השוואות בין ספריו שלו לבין ספרים שפרסמו המשיבים, ושכללו, עפ"י הטענה, הפרות נוספות של זכויות היוצרים, על אלה שפורטו בכתב התביעה. הבקשה נמחקה, מהטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר. המבקש עתר, פעם נוספת, לתיקון כתב התביעה כאמור, אך הפעם נמחקה בקשת התיקון, לבקשתו של המבקש, שהודיע שהוא מתכוון להגיש אלבומים אלה יחד עם תצהיר עדותו הראשית. בעיצומה של חקירתו הנגדית, התייחס המבקש לאלבומי ההשוואה מבלי שתוקן כתב התביעה. המשיבים התנגדו לכך ובית המשפט קיבל את ההתנגדות, ולא התיר התייחסות לאלבומי ההשוואה, מהטעם שהם חורגים מכתב התביעה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 2573/00) לבית משפט זה והיא נדחתה על ידי השופטת ד' דורנר. בהחלטה נאמר כי פתוחה בפני המבקש הדרך לעתור להגשת האלבומים באמצעות תיקון כתב התביעה. המבקש הגיש בקשה חדשה לתיקון כתב התביעה כאמור. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת התיקון. עתה, עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

2.המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי היה על בית המשפט קמא לאפשר את התיקון המבוקש, שכן הדבר דרוש לשם בירור השאלה האמיתי, במחלוקת בין הצדדים. עוד טוען המבקש, כי בכתב התביעה נאמר שההעתקות המפירות הנטענות בו, מהוות דוגמאות בלבד להפרות בכללותן. המבקש סבור, כי החלטתו של בית משפט זה ברע"א 2573/00 מכשירה, למעשה, את הדרך לתיקון כתב התביעה. לדעת המבקש, היענות לבקשה לתיקון כתב התביעה, בשלב זה, אין בה משום פגיעה קשה, שלא ניתן לפצות עליה בהוצאות, במשיבים. כמו כן, משיג המבקש כנגד סכום ההוצאות שנפסקו כנגדו על ידי בית המשפט קמא.

3.בית המשפט המחוזי קבע, כי בשלב כלשהו, ויתר המבקש, מתוך בחירה טקטית, על תיקון כתב התביעה, לאור המצב המתקדם אליו הגיע התיק, ובמטרה להחיש את בירור התביעה. נקבע, כי אין להתיר למבקש כיום, כ6- שנים לאחר הגשת התביעה ולאחר דיונים ארוכים, לרבות חקירתו הנגדית של התובע, המשתרעים על פני כ150- עמודי פרוטוקול, לחזור בו מעמדה זו. לאור פרק הזמן שחלף מאז פעולותיו האחרונות של המבקש לצירוף האלבומים, כמפורט לעיל, קבע בית המשפט קמא כי המבקש השתהה בהגשת הבקשה, וכי אין הסבר מניח את הדעת להשתהות זו. בית המשפט קמא ציין, כי החלטת בית משפט זה ברע"א 2573/00 מציינת, אמנם, שבאפשרות המבקש לעתור לתיקון כתב התביעה, אך אינה קובעת דבר לגוף העניין ואינה פוטרת את המבקש מלהראות טעמים המצדיקים את התיקון המבוקש.

4.אף כי בית המשפט המחוזי יישם את הדין הצריך לעניין, נראה לי כי בנסיבות המיוחדות שנוצרו במקרה זה ראוי היה להיעתר למבקש. בעת שחזר בו, בתחילה, מן הבקשה לתיקון כתב התביעה הודיע המבקש, כי בכוונתו לכלול את האלבומים בתצהירו ואם לא כיהה בו. שראוי היה שינקוט בה היא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, משעשה כך - נדחתה בקשתו בבית המשפט קמא. אכן המבקש השתהה בנקיטת ההליכים הנכונים וגרם לקושי דיוני רב - אותו ניתן להביא במקצת באמצעות פסיקת הוצאות.

5.אשר על כן, החלטתי לדון בבקשה כאילו נתקבלה והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. המבקש יהא רשאי להגיש כתב תביעה מתוקן לאחר תשלום הוצאות למשיבים בלי קשר לתוצאות המשפט, בסך 20,000 ש"ח, לא ישולמו ההוצאות בתוך 21 ימים מהיום, לא יתוקן כתב התביעה, בבקשה דהיום אינני עושה צו להוצאות (הסכום האמור מביא בחשבון את השיקולים לכאן ולכאן, כולל טענותיו של המבקש לעניין ההוצאות שנפסקו נגדו בבית המשפט קמא).