רע"א 3561/00 עאסי תאופיק נ. חברת בקר משיח בע"מ

בפני בקשה לצירוף משיב לערעור.

1.המבקש - המערער נפגע בעת שתא גלילי שהיה מחובר לזרוע טרקטור התנתק מן החיבור נפל ופגע בו. הוא תבע את המשיבים, מעבידתו, מנהל העבודה והמבטחת של החברה המעבידה. המשיבים התגוננו בטענה שהתאונה היתה תאונת דרכים. לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בדבר העובדות המוסכמות וטענו את טענותיהם קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל), כי התאונה היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ולפיכך דחה את תביעת המבקש נגד המשיבים. המבקש מערער על פסק דין זה.

2.בבקשה שבפני מבקש המבקש לצרף כמשיבה את המבטחת של הטרקטור שהרים את התא הגלילי (להלן: "המבטחת"). לטענתו, אם יידחה הערעור תופטר המבטחת מכל אחריות ואם יתקבל ייאלץ המבקש להתדיין מול המבטחת בערכאה נוספת אשר לא תהיה כבולה בממצאים ובקביעות שנקבעו עד כה. אי לכך ומטעמים של יעילות, מיעוט הליכים וחסכון זמן שיפוטי, מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור יכבלו גם את המבטחת.

3.המשיבים והמבטחת מתנגדים לבקשה. לטענתם, היה על המבקש לצרף את המבטחת (ואת נהג הטרקטור) כנתבעת עוד בהליכים בפני בית המשפט המחוזי. כך גם הוצע לו. אלא שהוא בחר שלא לעשות כן. עוד טוענים המשיבים והמבטחת, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן על בסיס הסכמה דיונית בדבר עובדות המקרה - הסכמה שהמבטחת לא היתה צד לה. צירוף המבטחת בשלב זה יגרום לאחת משתיים - כבילתה של המבטחת למסגרת עובדתית שלא היה לה כל חלק בקביעתה או פתיחתו המחודשת של הדיון העובדתי תוך פגיעה במשיבים ואיון תוקפו של הדיון שהתקיים עד כה.

4.הדין עם המשיבים ועם המבטחת. אכן קיימת אפשרות טכנית לצירוף משיב בשלב הערעור (וראו: תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- וכן בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית ואח' , פ"ד מה (5) 457, 463). אולם בקשה לצירופו של בעל דין (בין מיוזמתו ומקל וחומר ביוזמתו של בעל דין שנטל חלק בהליך המקורי) תיבחן גם בהתייחס למעורבותו של בעל הדין בהליך נשוא הערעור. בפני המבקש עמדה האפשרות לתבוע מלכתחילה גם את המבטחת, במסגרת תביעתו נגד המשיבים. הוצע לו לצרפם כנתבעים. הוא לא עשה כן. צירוף המבטחת בשלב זה של ההליך, לדיון שנועד להתמקד אך ורק בפן המשפטי של הסוגיה יביא לקיפוח זכויותיה הדיוניות של המבטחת, שלא ניתנה לה כל הזדמנות להעלות טיעונים עובדתיים. אכן, אם יידחה הערעור יידרש המבקש לנהל התדיינות נפרדת עם המבטחת ובמסגרת התדיינות זו עשויים להיקבע ממצאים סותרים. אולם שורשה של אנומליה זו הוא במחדליו של המבקש עצמו ואין מקום להתיר לו לתקנם על דרך פגיעה במבטחת או במשיבים (והשוו: רע"א 3093/92 שושנה וידרשל נ' שניר עדנה , לא פורסם; בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע , לא פורסם).

הבקשה נדחית. המבקש ישלם את שכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 1,500 ש"ח וכן את שכר טרחת עורך דינה של המבטחת - בסך 1,500 ש"ח.