רע"א 3566/17 פלוני נ. פלוני

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ענ"א 66668-03-17, כב' השופטת ד' מרשק-מרום ), שדחה את ערעור המבקשת על החלטת בית משפט השלום לנוער בפתח תקווה (תנ"ז 43611-03-15, כב' השופטת ש' פ. הלוי ), לפיה איסור המפגשים בין המבקשת לבנה יוותר על כנו.

1.

למבקשת בן אחד, יליד 2011 (להלן: הבן או הקטין ), שהוצא ממשמורתה בפברואר 2015 לנוכח מצבה הנפשי, ובהמשך הוכרז כקטין נזקק. אף לאחר הוצאת הקטין ממשמורת, המבקשת קיימה עמו פגישות עתיות. במהלך תקופה זו, המבקשת עברה אבחון פסיכולוגי ממנו עלה כי היא סובלת מסכיזופרניה, שעשויה, בין היתר, להעמיד את הקטין בסכנה. באבחון אף הומלץ על צמצום המפגשים עד אשר המבקשת תחל בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. בית המשפט לנוער אימץ את חוות הדעת הפסיכולוגית אך הבהיר כי אם המבקשת תפנה לקבלת טיפול נפשי, לא יערך שינוי בתדירות מפגשיה עם בנה. בחודשים מרץ-אוגוסט 2016 נרשמו מספר אירועים חריגים מצד המבקשת בעת המפגשים עם בנה, שהשפיעו לרעה על התנהגות הקטין וכן סיכנו אחרים בסביבתה.

בעקבות אירועים אלה הוגשה בקשה מצד העובדת הסוציאלית לחוק הנוער להפסקת המפגשים בין המבקשת לקטין, ובאוגוסט 2016 בית המשפט לנוער קיבל את הבקשה והורה על הפסקת המפגשים, עד אשר המבקשת תוכיח כי היא מקבלת טיפול נפשי. מעת לעת נערכו דיונים בבית המשפט לנוער באשר לאפשרות לחדש את המפגשים בין המבקשת לקטין, אך כולם נדחו מאחר שהמבקשת לא נמצאה בטיפול נפשי קבוע ורציני. בד בבד, נבחן מצבו של הקטין בעקבות הפסקת המפגשים. ניכר כי התנהגותו השתפרה והוא נראה רגוע ויציב יותר בהשוואה לתקופה בה היה נפגש עם אמו באופן תכוף.

בחודש פברואר 2017 בית המשפט לנוער דחה את בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה לאסור על פגישות עם הקטין, אף לא במקום מוגן, באופן חד פעמי ובליווי. הוא פסק כי איסור המפגשים יוותר על כנו, לנוכח הנזק שהמפגשים הללו גורמים לקטין. כן הודגש בפני המבקשת כי אם לא יהיה שינוי ממשי במצבה הנפשי, לא יתאפשר לה להיפגש עם הקטין. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת. מכאן הבקשה המונחת בפניי, במסגרתה המבקשת שבה ומבקשת להיפגש עם בנה.

מן התגובות שהוגשו לבקשה זו עולה כי בית המשפט לנוער מקיים מעקב עתי אחר המקרה, במסגרתו קבוע דיון לתאריך 27.6.2017. משיבה 2 ציינה בתגובתה כי לקראת מועד דיון זה תתכנס ועדה שתכלול את גורמי הטיפול הרלוונטיים, ותדון באפשרות לקיים מפגש בין המבקשת לקטין. משיבה 1 הבהירה, מצדה, כי היא בוחנת מעת לעת באופן עצמאי את האפשרות לחדש את המפגשים בין המבקשת לקטין.

2.

בקשה זו עניינה בתחום הרגיש של קביעת מפגשים בין הורה לילדו, וככזו יש לבחון אותה בצורה מקלה יותר בהשוואה לבקשות רשות ערעור בעניינים אחרים ( בע"מ 6592/16 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים באר שבע

(9.10.2016)). בחינה זו תעשה תוך הכרה בכך שטובתו של ילד – כל ילד – היא בקיום קשר חיובי עם הוריו הביולוגיים, וכי הן להורה והן לקטין ישנה הזכות לקיים ביניהם קשר הדדי. אף כאן אני סבור כי אם וכאשר יהיה בידי המבקשת להוות גורם חיובי בחיי הילד, יהיה מקום לחדש את המבקשים ללא דיחוי. עם זאת, כפי שיורחב בהמשך, אין זה המקרה ועל כן – בעת הנוכחית אין מנוס מדחיית הבקשה למתן רשות ערעור.

הערכאות השונות והגורמים הטיפוליים עימם נפגשה המבקשת ציירו תמונה דומה באשר לבקשה המונחת בפניי. כך, צוין פעם אחר פעם כי אהבתה של המבקשת לבנה אינה מוטלת בספק, וכי היא כמהה לקשר עמו. כן עלה רושם ברור כי איסור המפגשים מקשה על המבקשת עד מאוד. בד בבד, ועל אף הכרה זו, הודגש סירובה העקבי של המבקשת לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים ביחס למצבה הנפשי, וכן כי מצבה הנפשי משפיע על הלך רוחו של הקטין, בייחוד בהיותו בעל צרכים מיוחדים.

עולה כי החלטות ערכאות קמא ניתנו תוך הפגנת רגישות לבקשת האם, אך בד בבד, בדרך של נקיטת זהירות ביחס למצב הבן. ערכאות קמא, ובמיוחד בית המשפט לנוער, התרשמו באופן בלתי אמצעי מן המבקשת, וראו לנגד עיניהם את טובת הקטין ששלובה בטובת האם עצמה ובשיפור מהותי, אך יחסי, במצבה הנפשי. לנוכח זאת, הושם הדגש – ובדין – על הצורך של המבקשת להשתלב בטיפול נפשי רציף וקבוע, כדי שתוכל להוות גורם חיובי לבנה. ויודגש – אין די ברצון האם לפגוש את בנה כדי לאפשר את המפגשים האמורים, ונדרש כי המפגשים יהוו סביבה מוגנת בעבור הקטין. בנסיבות האמורות הפגישות לא עונות על דרישה זו. השיקול של מניעת גורם מסכן – לעת עתה – לחיי הילד חיוני לטובתו של הקטין. שיקול זה אף מתייחס ליצירת סיכון – ובאבחון הפסיכולוגי אף נכתב "סכנה ממשית" – לשלומו של הבן, ומעוגן בעובדות המקרה ובכללים המשפטיים המחייבים.

בית המשפט לנוער, בהחלטות השונות שניתנו, קיבל תמונה מלאה ומפורטת מגורמים מקצועיים שונים אודות המבקשת ואודות בנה. ניכר כי ערכאות קמא מכירות היטב במצבה של המבקשת ובצרכיה, והן תרות אחר פתרון שיאפשר קיום של מפגשים בטוחים דיים בין המבקשת לקטין. ודוק, אין מדובר רק בביטחון פיזי, ועל כן מפגשים תחת פיקוח אין בהם כדי לענות באופן מלא על צרכי הקטין. עולה כי גם המפגשים שהתקיימו תחת פיקוח השפיעו לרעה על התנהגות הקטין ועל מצבו הנפשי לנוכח דרך התנהלותה של האם במהלכם. זאת, בעוד שנראה – על פי תסקיר משלים שהונח בפניי מאת עובדת סוציאלית לחוק הנוער – כי מצבו של הקטין השתפר במידת מה בחודשים האחרונים שבהם לא נפגש עם אמו.

לבסוף, יש לציין את המאמץ שמקיימים כלל הגורמים העוסקים בדבר ביחס למציאת פתרונות יצירתיים שיאפשרו קיום מפגש בין המבקשת לבנה. בהקשר זה יצוין כי קבוע דיון נוסף בעניין בפני בית המשפט לנוער בתאריך 27.6.2017.

הווה אומר, בית המשפט לנוער מתמיד בבחינת המצב, תוך רצון לשנותו היה והדבר יתאפשר. יש לקוות כי בפרק זמן זה המבקשת תשתלב בטיפול רפואי כדי לשפר את מצבה באופן שייווצר מצב לפיו היא תשוב ותפגוש את בנה במהרה.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.