רע"א 3574/98 יהודית יעקבי נ. עמידר-החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ

1.לפני כשמונה שנים הרסה המשיבה מס' 1 חלק מצריף השייך לה, הנמצא בקרית עקרון. בעקבות ההריסה הגישה המבקשת בבית משפט השלום ברחובות תביעה נגד המשיבים לצו מניעה, לצו עשה ולפיצויים. המשיבה מס' 1 מצידה הגישה בבית משפט השלום ברחובות תביעה נגד המבקשת לסלק את ידה מן הצריף וכן לחייבה לשלם לה דמי שימוש ראויים. בית משפט השלום (כבוד השופט ה' פיינשטיין) איחד את הדיון בשתי התובענות ובפסק דינו מיום 15.11.94 (להלן - "פסק הדין הראשון") הורה לסלק את ידה של המבקשת מן הצריף, דחה את התביעות הכספיות ההדדיות וחייב את המבקשת בהוצאות משפט לטובת המשיבים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפסק דינו מיום 7.2.95, (כבוד השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר, ר' שטרנברג-אליעז) דחה את ערעורה ושוב הפעם חוייבה בהוצאותיהם של המשיבים.

כשנה ומחצה אחרי שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 18.8.97, חזרה המבקשת והגישה לבית משפט השלום ברחובות תובענה על דרך של המרצת פתיחה שבה ביקשה להצהיר כי פסק הדין הראשון "הוצא במרמה ו/או בטעות ו/או ברשלנות" ולפיכך ביקשה להצהיר על זכויותיה בצריף. המשיבים ביקשו למחוק את התובענה על הסף. בית משפט השלום (כבוד השופט ג' ברק), בהחלטתו מיום 1.4.98 (להלן - "ההחלטה השניה"), קבע "שאין מקום להמשיך ולדון בסוגיה שכבר נדונה והוכרעה ויש לדחות התביעה (הבקשה) על הסף". כן חייב את המבקשת בהוצאות. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וכן ביקשה לעכב את הליכי הפינוי שננקטו נגדה. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 4.6.98, דחה את הבקשה האחרונה.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על דחיית בקשתה לעכב את הליכי הפינוי. המשיבים השיבו על הבקשה. המבקשת חזרה והגיבה על התשובה.

2.חזרתי ועיינתי היטב בפסק הדין הראשון, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור עליו וכן בטענותיהם של בעלי הדין. פסק הדין הראשון מבוסס על ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט השלום לאחר ששקל ובחן את העדויות שהביאו לפניו בעלי הדין, ועל המסקנות שהסיק מקביעות אלה. כן נתן דעתו על השאלות המשפטיות שהתעוררו וגם כאן פסק לחובתה של המבקשת. בית המשפט המחוזי ניתח את פסק הדין הראשון בפירוט ובעיון וסבר שיש לאשר את ממצאיו ואת מסקנותיו.

במצב דברים עובדתי ומשפטי זה מסופקני אם היה מקום להרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אפילו הגישה המבקשת בשעתה בקשה כזאת. העיון בחומר מגלה שכל טענותיהם של באי כוח בעלי הדין לגבי אותם דיונים ואותן הכרעות כלואות בדלת אמותיה של הפרשה הנדונה ואינן מעלות שאלה שיש בה ענין כללי, שהיתה מצדיקה דיון בערכאה שלישית. לפיכך צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלפני בסוברו שסיכוייו של הערעור על ההחלטה השניה אינם טובים וכי אין הצדקה לעכב את הליכי הפינוי.

3.בשולי הדברים אעיר כי ראוי היה שבא כוח המבקשת לא ינקוט בדרכי הטיעון ובסגנון הדיבור שנקט כלפי שופטי בית משפט השלום ברחובות. דברים אלה אינם יאים לעורך דין המכבד את עצמו ואת מקצועו ויש להמנע מהם.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא מתבטל הצו הארעי לעכב את הליכי הפינוי שניתן ביום 9.6.98.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה מס' 1 בסך 5,000 ש"ח ובשכר טרחת עורך הדין של המשיבים מס' 2 ו3- יחד בסך 5,000 ש"ח.