פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3585/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פורת אמנון
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים / משרד הביטחון
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז בתיק ע"ו 36837-10-14 שניתנה על ידי כב' השופט אילן ש'
שילה
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
המבקש נפצע בשנת 1972 בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי. מני אז הוא מנהל מספר הליכים מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב], בדרישה להכיר בפגימות שונות שנגרמו לו לדבריו עקב התאונה. הבקשה שלפניי מתמקדת בתביעה שהוגשה בשנת 2009 להכיר בקרע במעטפת כתף ימין. התביעה נדחתה, בשל העדר קשר סיבתי בין הפגימה לבין התאונה. ערעור לוועדת הערעורים – נדחה, וכך גם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"ו 36837-10-14, כב' השופט א' ש' שילה ).
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה עומד המבקש על כך שהפגימה בכתף נגרמה בשל תאונת הדרכים ולפיכך יש להכיר בה בהתאם לחוק הנכים. המבקש אף מלין על כך שבית המשפט המחוזי דחה את הערעור משום שהוגש באיחור, מבלי שבחן את הסוגיה לגופו של עניין.
עם כל ההבנה למצבו של המבקש, ואף לטענותיו באשר לפגיעה שנגרמה לו, לאחר עיון בחומר סבורני כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. על מנת לזכות בפיצוי לפי חוק הנכים, תנאי הכרחי הוא להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין השירות הצבאי. מתוך כך עיינו המשיב, כמו גם ערכאות קמא, בחוות דעת מקצועיות ובבדיקות הרפואיות. המטרה הייתה לעמוד על טיב הפגיעה בכתף ועל הקשר הסיבתי בינה לבין תאונת הדרכים. לאחר עיון ובדיקה נקבע כי אין מקום להכיר בקשר כזה. זהו העיקר כאן. הקביעה נשענה על נתוני התיק. בהקשר זה יצוין, למשל, הנתון לפיו פגימה בכתף - מהסוג שמצוי אצל המבקש - עלולה להיגרם מתהליך ניוון טבעי, והיא אף שכיחה למדי בקרב בני גילו. נתון נוסף הוא שבבדיקות שעבר המבקש בסמוך לתאונה ובכל השנים הרבות שחלפו מאז - לא תועדו הגבלות בתנועות הכתף, ולא אובחנה פגימה בכתף מהסוג בו עסקינן. זאת בניגוד לסימנים הקליניים האופייניים למצב שבו תאונת דרכים גורמת לפגיעה כזו בכתף.
נראה, אפוא, שההחלטות בעניינו של המבקש התקבלו לאחר שיקול דעת מעמיק וענייני. הן מבוססות בראש ובראשונה על החומר הרפואי שנאסף בתיק. לנוכח זאת לא מצאתי עילה שבדין להתערב בהחלטות שניתנו. זאת במיוחד בשים לב למסגרת הדיונית הנוכחית – בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, ואולי אף רביעי (השוו: סעיף12א לחוק הנכים).
אכן עולה כי המבקש סובל ממצבו הפיזי. מוכן אני להניח כי השתלשלות ההליכים לא תמיד היטיבה עמו. ברם, וכפי שנאמר, הזכות לתגמולים נשענת גם על קשר סיבתי רפואי. זוהי קביעה שבמומחיות. בענייננו, לא הוכח אחרת. לפיכך, ועל סמך החומר שהוגש, לא נראה כי נפלה טעות.
לנוכח האמור הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ט בתמוז
התשע"ה (6.7.2015).
ש ו פ ט