רע"א 3588/09 נעמי גלבוע נ. יהודית שכטר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, מ' נד"ב וא' דודקביץ) מיום 29.3.2009, לפיו התקבל בחלקו ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט א' ד' גולדס, סגן-נשיא) מיום 10.12.2006 בת"א 5369/04 ועל פסק הדין המשלים מיום 29.4.2008.

1.

המבקשת והמשיבה רכשו מסעדה ויחד והקימו את מסעדת אווניו בע"מ (להלן: החברה ) לצורך הפעלתה, כאשר לשתיהן מניות בחברה בחלקים שווים. משנתגלעו ביניהן חילוקי דעות חתמו הן ביום 1.10.2001 על זכרון דברים (להלן: ההסכם ), לפירוק השותפות במסעדה ולפיו היה על המבקשת לשלם למשיבה סכום של 50,000 דולר בצירוף מע"מ תמורת מכירת מניותיה בחברה. כן הסכימו כי שתיהן תפרענה בחלקים שווים את כל חובות המסעדה.

2.

בתביעה שהגיש בנק הפועלים נגד החברה ובעלות הדין בעקבות יתרת חוב בחשבון החברה הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו ישלמו החברה והמשיבה לבנק סך של 92,816 ₪ והחברה והמבקשת ישלמו לבנק סך של 103,129 ₪.

3.

המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת, בעלה והחברה לתשלום החוב כלפיה בסך של 303,679 ₪ - סכום המורכב מסך של 50,000 דולר שהמבקשת התחייבה לשלם בהסכם ושממנו יש לנכות 37,604 ₪ - מחצית מיתרת חובות החברה וכן סך של 92,817 ₪, המהווה מחצית חוב החברה לבנק הפועלים ששילמה המשיבה. בישיבה מיום 12.12.2005 הסכימו הצדדים כי שתי הפלוגתאות שיעמדו לדיון הן: האם יש יריבות בין המשיבה לבעלה של המבקשת? והאם הסכום של 50,000 דולר המוזכר בהסכם מהווה תמורה מוסכמת בגין חלקה של המשיבה בנכסי החברה, ברכוש השוטף והקבוע של החברה, כטענת המבקשת, או בגין חלקה של המשיבה ברכוש הקבוע, כטענת המשיבה. בית משפט השלום דחה את התביעה נגד בעלה של המבקשת לאחר שלא הונחה כל תשתית להוכחת חבותו. בית המשפט קבע עוד כי המשיבה זכאית לתשלום של 50,000 דולר בניכוי חלקה בחובות החברה – סך של 32,815 ₪. בפסק דין משלים שב ואישר בית המשפט את האמור בפסק הדין הראשון בנוגע לתביעה לתשלום 50,000 דולר.

4.

בערעור שהגישה המשיבה צמצמו הצדדים את טענותיהם לשלוש סוגיות: פירוש הדיבור "חובות" שבהסכם – האם יש לנכות את הרכוש השוטף, אם לאו; על מי חלה חובת תשלום ההפרש בגידול החוב לבנק הפועלים וכן סוגית חבותו של בעלה של המבקשת. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע כי באשר לשאלה הראשונה בית המשפט לא בחן את העדויות והראיות האחרות שהיו לפניו מלבד לשון ההסכם, מהן עולה כי הצדדים לא הבחינו בהסכם בין רכוש שוטף לרכוש קבוע. לפיכך קבע כי המונח "חובות" בהסכם הוא התוצאה העולה מהפחתת הרכוש השוטף מההתחייבויות השוטפות, כפירוש העולה מאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים ומתכליתו האובייקטיבית של ההסכם והגיונו. בית המשפט הוסיף כי על המבקשת לשלם למשיבה את הסכום ששילמה לבנק הפועלים וזאת בהעדר הנמקה לעיכוב בפירעון החוב לבנק. בית המשפט לא התערב בהחלטה על דחיית התביעה נגד בעלה של המבקשת.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי מצא לנכון לפסוק בעילה שלא הוגדרה בפלוגתאות על ידי הצדדים בבית משפט השלום, הנוגעת לחיובה לשלם למשיבה את הסכום ששילמה זו האחרונה לבנק הפועלים. לגופו של עניין טוענת המבקשת כי אין מחלוקת שעל הצדדים היה לשאת בפירעון החוב לבנק בחלקים שווים, אך בית המשפט לא נימק מדוע העיכוב בפירעון על ידי המשיבה ייזקף לחובתה. לדעתה, על המשיבה היה לשלם לבנק הפועלים במועד ומשחדלה, היה עליה לנמק מדוע על המבקשת לחייבה בשיפוי. לדעת המבקשת מדובר בסטיה מההלכה הנוהגת

בכך שבית המשפט מצא לדון בטענה שלא נכללה בפלוגתאות ונמנע מלהחזיר את הדיון לבית משפט השלום כנדרש בדין. המבקשת טוענת עוד כי בית המשפט התערב בממצאי העובדה שקבע בית משפט השלום בנוגע לתשלום הסכום בסך של 50,000 דולר והעדיף את שיקול דעתו על פני שיקול דעתו של בית משפט השלום. לטענתה, יש לציבור עניין בנוגע לקביעת גבולות ברורים להתערבות בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית.

6.

דין הבקשה להידחות. בסופו של יום, הסכסוך בין הצדדים אינו מעלה שאלה החורגת מעניינם האישי המצדיקה דיון בו ב"גלגול שלישי", אפילו הגיעו שתי הערכאות הקודמות לתוצאות שונות בנוגע לפרשנות ההסכם, כבמקרה דנן (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 6710/06 ד. בל רהיטים בע"מ נ' אנגל נכסי הטיילת בע"מ (לשעבר אנסיס בע"מ ) (לא פורסמה, 21.8.2006)) . כך, השאלה הנוגעת לחיוב המבקשת בתשלום ההפרש לבנק הפועלים אכן לא הוגדרה כאחת הפלוגתאות בבית משפט השלום, אולם הועלתה לדיון במסגרת הערעור והצדדים טענו בנוגע לה בפני בית המשפט שלערעור. אכן, ככלל, במקום בו נדרשת ערכאת הערעור לבירור שאלות עובדתיות שלא הוכרעו על ידי בית המשפט בערכאה הקודמת, היא רשאית להחזיר את הדיון לערכאה הקודמת עם הוראות לבירורן (תקנה 455 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. להלן: התקנות ). ברם, הסמכות הקבועה בתקנה 455 לתקנות אינה גורעת מהסמכויות הכלליות הרחבות המוקנות לערכאת הערעור שנקבעו בתקנה 462 לתקנות, כולל הסמכות ליתן כל החלטה שהערכאה הראשונה צריכה היתה לתיתה (רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' ורדן , פ"ד נח(1) 854, 864-865 (2003)), ולו כחלק מהפלוגתא העיקרית בדבר פרשנות ההסכם והיחס

בין התמורה עליה הוסכם לבין חובות החברה. אשר לפירוש המונח "חובות" בהסכם, גם כאן לא מצאתי מקום להתערב שכן העובדה שבית המשפט שלערעור מצא לנכון להתערב בפרשנות שנתן בית משפט השלום להסכם, אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בבית משפט זה. אפילו טעה בית המשפט בפרשנותו, ואיני קובעת כך, אין טעות זו מצדיקה התערבותו של בית המשפט העליון (רע"א 5568/92 שיכון עובדים בע"מ נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (לא פורסם, 28.12.92)).

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.