רע"א 3590/12 ירדנה שרתוק נ. סלע שיכון ייזום וניהול נדל"ן בע"מ

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר, י' שבח וש' שוחט) מיום 29.3.12.

1.

בין המבקשת, בעלת זכות חכירת משנה בדירת מגורים בתל אביב, לבין המשיבים 6-2, בעלי יתר הדירות בבניין, והמשיבה 1, החברה המשכנת של הבניין (להלן: סלע ), התגלעו סכסוכים על רקע אופן השימוש במקרקעין, אשר הובאו בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו. בשל סכסוכים אלו סברה המבקשת שיש לפרק את השותפות בבניין, ולפיכך תבעה מסלע לפרק את השיתוף ולרשום את זכויות החכירה של הצדדים במסגרת בית משותף תוך פסיקת תשלומי איזון. כן תבעה מהמשיבים 5-2 פיצויים בגין אופן השימוש שלהם במקרקעין. בין היתר, טענה המבקשת כי למשיב 2 ניתן היתר בנייה על הגג שבחזקתו בהתבסס על הסכם פשרה אליו הגיע עם המשיב 6, כאשר לטענתה היתר זה פוגע בזכויות השימוש שלה במקרקעין. לדידה, הסכם הפשרה סתר הסכם קודם שנערך בינה לבין המשיב 6 העוסק בחלוקת שטחי הקרקע בבניין.

2.

בית המשפט קמא קיבל את תביעת המבקשת באופן חלקי וקבע כי סלע אינה חייבת אלא ברישום זכויות החכירה של הצדדים, וכי רישום הבניין כבית משותף בהתאם לסעיף 42(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ייעשה לאחר מתן חוות דעת המפקח על רישום בתים משותפים. יתר תביעותיה הכספיות של המבקשת ותביעותיהם הנגדיות של המשיבים 4-5 נדחו תוך דיון מפורט בטענות המבקשת וציון העובדה שנושבת רוח רעה בין המבקשת למשיבים המחייבת את פירוק השיתוף במקרקעין.

3.

על פסק דין זה הגישו המבקשת, המשיב 2, והמשיבים 4-5 ערעורים בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר אוחדו לדיון אחד (להלן: הערעור ). בתום הדיון בערעור, ועובר למתן ההכרעה, הביא בית המשפט את הצדדים להסכמה שלפיה סלע תרשום את הבית כבית משותף, כאשר הוצאות הרישום יחולו על בעלי ארבע הדירות באופן יחסי לשטח הדירות. כמו כן נקבע כי אם יהיו מחלוקות לעניין חלוקת ההוצאות או שיעורן, הן יוכרעו על ידי בית המשפט קמא לפי פסק הדין שניתן בהליך הראשון. הסדר זה קיבל תוקף של פסק דין ונקבע כי בכך יושבו הטענות נגד סלע. כמו כן, מצא בית המשפט המחוזי כי נפלה טעות חישובית בפסק הדין של בית המשפט קמא ותיקנו. לעניין יתר טענותיהם של המבקשת והמשיבים 4-5 אשר נדחו בבית המשפט קמא, לא קיבל בית המשפט המחוזי את השגותיהם ונמנע מלהתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית.

4.

על פסק דין זה עותרת כעת המבקשת לקבל רשות ערעור. לדידה, בפסק הדין של בית המשפט קמא נפלו שגיאות משפטיות משמעותיות מהם התעלם בית המשפט המחוזי בדיון בערעור. על כך מוסיפה המבקשת טענות רבות התוקפות הן את קביעות פסק הדין של בית המשפט קמא ונימוקיו, הן את התעלמות בית המשפט המחוזי בשלב הערעור מטענותיה. לפיכך, סבורה המשיבה כי יהיה זה צודק לתת בידיה רשות ערעור על פסק הדין של ערכאת הערעור.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי המקרה מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות הנוגעות לממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והמסקנות העולות מממצאים אלו באופן שאינו חורג ממסגרת היחסים שבין הצדדים. כמו כן, אף אם צודקת המבקשת בכך שנפלו טעויות ביישום ההלכה והחוק בפסקי הדין של הערכאות שדנו בעניינה, ואיני קובעת כך, הלכה היא שאין בטעות כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ( לא פורסם, 18.6.06)). בית המשפט שלערעור, אשר ישב בהרכב תלתא, מצא כי נימוקי פסק הדין של בית המשפט קמא הינם ראויים ונמנע מלהתערב בהם. לגבי טענות המבקשת לעניין הוצאות המשפט, עמד בית המשפט על כך שאין זה נהוג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית לעניין הוצאות המשפט אלא במקרים יוצאי דופן וקבע כי בענייננו אין מדובר במקרה יוצא דופן המצדיק התערבות בסוגיה זו. מקובלות עליי קביעות אלו ואינני מוצאת כי יש להתערב בהן.

הבקשה, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.