רע"א 3607/11 פלוני נ. פלוני

בה נקבע כי:

"ההרכב עמוס בתיקים של פשעים חמורים בהם הנאשמים נתונים במעצר. בנסיבות אלו לא ניתן יהיה לשמוע התיק במועד קרוב. הצדדים יודיעו תוך 14 יום אם לא מן הראוי שהתיק ישמע בבית המשפט שלו הסמכות הענינית ובהרכב של דן יחיד"

3.

בעקבות החלטה זו הודיעה המבקשת כי הסמכות העניינית לדון בתביעתה נתונה לבית המשפט המחוזי אשר דן בהליך הפלילי אך הוסיפה כי "נוכח העומס המוטל על ההרכב, אין התובעת מתנגדת להצעת בית המשפט הנכבד כי התיק ישמע על ידי דן יחיד או לחילופין על ידי ההרכב שדן בתיק הפלילי על פי יומנו של בית המשפט הנכבד".

4.

לאחר קבלת הודעה זו קבעה השופטת אחיטוב ביום 3.2.2011 כדלקמן:

"פסק הדין המרשיע בהליך הפלילי ניתן בהרכב של 3 שופטים בהסתמך על הסדר טעון, ללא שנשמעו ראיות. בנסיבות אלו ובהסכמת ב"כ התובעת תועבר התביעה לדיון בפני בית המשפט המוסמך לפי הענין, דהיינו לבית משפט השלום בתל-אביב"

5.

ביום 28.2.2011 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להבהרת החלטה. המבקשת ציינה בבקשה כי בהודעה הקודמת מטעמה נטען מפורשות כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט המחוזי ובשום אופן לא היה בכוונתה לאפשר העברת הדיון בתובענה לפסים של תובענה רגילה. המבקשת הוסיפה כי אין מוכרת בחוק ובפסיקה אפשרות שבית המשפט שלא דן בהליך הפלילי ידון בתביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים ועל כן מתבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו ולאפשר ניהול התביעה בבית המשפט המחוזי בו התנהל ההליך הפלילי. המבקשת הוסיפה כי אם יוחלט להעביר בכל זאת את התביעה לבית משפט השלום מתבקשת הבהרה כי התביעה תנוהל כתביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים על כל היתרונות הדיוניים הטמונים בכך.

6.

מאחר שבשלב זה המזכירות כבר העבירה את התיק לבית משפט השלום הועברה בטעות בקשת ההבהרה גם כן לשם והעניין הובא לפני השופטת אחיטוב רק ביום 4.4.2011 בחלוף יותר מחודש. השופטת אחיטוב החליטה כבר למחרת, ביום 5.4.2011 כי אין מקום להיעתר לבקשה. השופטת אחיטוב קבעה כי "החלטתי מיום 16.1.11 ברורה, והמשמעות היחידה שניתן לייחס לה היא הפניית הצדדים לאפשרות של העברת ההליך לפסים של תובענה רגילה בפני בית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט השלום. ב"כ המבקשות ציינה כי היא אינה מתנגדת להעברה כאמור, וכך נעשה, ואין מקום לאפשר חזרה מהסכמה זו". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי.

8.

אכן, מקובל עליי כי לא ניתן לראות את החלטת בית המשפט מיום 16.1.2011 אלא כהפניית הצדדים לאפשרות של העברת ההליך לבית משפט השלום – הגם שהמונח "בית משפט השלום" לא נזכר בהחלטה ודובר על "בית המשפט שלו הסמכות הענינית". ואולם, לדעתי, לא ניתן לראות את הודעת המבקשת שניתנה בעקבות החלטה זו אלא כאומרת כי יש להותיר את התיק בבית המשפט המחוזי – שהוא כפי שנטען בפירוט באותה הודעה מי ש"לו הסמכות העניינית". המבקשת לא הסכימה אפוא להעברת התיק לבית משפט השלום. יחד עם זאת, המבקשת נתנה באותה הודעה את הסכמתה לברר את התביעה בפני דן יחיד בבית המשפט המחוזי או לחלופין בפני ההרכב המקורי עצמו "על פי יומנו של בית המשפט הנכבד". הערה אחרונה זו בעניין יומנו של בית המשפט מהווה התייחסות לאותו חלק בהחלטה מיום 16.1.2011 בו קבע בית המשפט כי נוכח העומס המוטל על ההרכב ששמע את התיק הפלילי לא ניתן יהיה לדון בתביעה האזרחית "במועד קרוב". המבקשת הודיעה אם כן למעשה כי גם אם הדיון לא ייערך "במועד קרוב" הדבר מקובל עליה.

9.

המשיב טען בתגובה לבקשת רשות הערעור כי המבקשת ויתרה על זכותה לערער על החלטת ההעברה לבית משפט השלום שהרי היא ביכרה להגיש בקשת הבהרה לבית משפט קמא ולא הוגשה על ידה בקשת רשות ערעור בעניין החלטת ההעברה. לטענת המשיב בית המשפט המחוזי היה יכול לסלק על הסף את בקשת ההבהרה והוא למעשה עשה חסד עם המבקשת כאשר הוא דן בבקשת ההבהרה לגופה. המבקשת טענה כי רק בהחלטת ההבהרה מיום 5.4.2011 נקבע כי משמעות ההחלטה מיום 3.2.2011 היא למעשה מחיקת כותרת תביעתה מתביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים לתביעה אזרחית רגילה ולכן זוהי ההחלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור. כשלעצמי אומר כי יש טעם בדברי המשיב והיה מקום כי המבקשת תגיש בקשת רשות ערעור ולו למצער במקביל לבקשת ההבהרה שהוגשה על ידה. יחד עם זאת, צודקת המבקשת כי רק בהחלטה מיום 5.4.2011 נקבע כי מדובר בהעברה לבית משפט שלום " לפסים של תובענה רגילה " להבדיל מתובענה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים על כלליה הדיוניים השונים. אמירה שכזו לא נכללה בהחלטה המקורית מיום 3.2.2011. המשיב גם מסכים כי בית המשפט לא דחה את בקשת ההבהרה על הסף אלא נתן החלטה מפורטת ומנומקת. בנסיבות אלה, אין למנוע מהמבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור שלפני ואיני מקבלת את טענת המשיב כי די בעניין זה כדי להביא לדחייתה של הבקשה. ודוק: יש לזכור גם כי ההחלטה בבקשת ההבהרה ניתנה מיד לאחר שהבקשה הובאה בפני השופטת אחיטוב אלא שהיא הובאה לפניה באיחור. אם הדברים היו מתנהלים כסדרם היה ניתן עדיין להגיש בקשת רשות ערעור לגבי ההחלטה המקורית אלא שהמועדים לכך חלפו שלא באשמת המבקשת. בקשת ההבהרה הוגשה עוד ביום 28.2.2011 אך היא הובאה לפני השופטת אחיטוב רק ביום 4.4.2011 עקב ענייני מזכירות. אשר על כן, עניין זה כשלעצמו אינו מצדיק כאמור את דחיית בקשת רשות הערעור שלפניי. מטעמי זהירות: אם יש צורך בהארכת מועד היא ניתנת.

10.

המשיב הוסיף וטען בתשובתו כי המבקשת ממילא איחרה בהגשת התביעה האזרחית הנגררת להרשעה בפלילים. לטענת המשיב על פי תקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 תביעה כאמור יש להגיש תוך תשעים ימים לאחר שפסק הדין בפלילים הפך חלוט והמבקשת איחרה מועד זה. ואולם, המבקשת טענה בתגובתה כי המשיב לא הביא בחשבון תקופות שונות של פגרות ושביתות שאינן באות במניין הימים ולכן תביעתה לא הוגשה באיחור. נוכח מסקנתי כי יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי אינני מביעה כל עמדה בעניין זה וטענות הצדדים שמורות להם כך שהם רשאים לשוב ולהעלותן בפני בית המשפט המחוזי.

11.

הערעור מתקבל אפוא והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.