רע"א 3618/13 קרית ספר (דיור מודיעין) בע"מ נ. אלחנן ארלבוים

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג '

כנפי-שטייניץ ) אישר למשיב 1 (להלן – המשיב ) לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשים. בקשת רשות הערעור מופנית נגד החלטה זו.

2.

המבקשת 1 (להלן – המבקשת ) היא חברה קבלנית שהקימה פרויקט מגורים בישוב מודיעין עילית. כיום מנהלת המבקשת, כחברה משכנת, את פנקס רישום הזכויות הפנימי עבור המקרקעין שבפרויקט (להלן – פנקס הזכויות הפנימי ). המבקשים 4-2 הינם עורכי הדין הפועלים מטעמה של המבקשת לצורך ניהול הפנקס. יוער, כי הישוב מודיעין עילית ממוקם באזור. הזכויות במקרקעין אינן מוסדרות ועל כן נולד הצורך לנהל פנקס פנימי המשקף את מצב הזכויות בפרויקט. הטענה המרכזית בבקשה לאישור תובענה ייצוגית הינה שהמבקשים גובים סכומים העולים על המותר בעד הרישומים בפנקס הזכויות הפנימי. בבקשה לאישור היפנה המשיב, אשר נזקק בעבר לשירותי הרישום בפנקס הזכויות הפנימי של הפרויקט, להוראות דין שונות אותן המבקשים מפרים, לטענתו (צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי מקרקעין), התש"ס-2000; צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), התש"ס-1999).

3.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג ' כנפי-שטייניץ ) נעתר לבקשת האישור ביום 14.4.2013, ומכאן בקשת רשות הערעור. יוער, כי עוד קודם לאישור התובענה הייצוגית, ניתנה ביום 22.4.2012 החלטה מקדמית על ידי בית המשפט המחוזי בה נדחתה טענת המבקשים לפיה הסמכות הייחודית לדון בהליך נתונה לבתי המשפט לעניינים מקומיים הפועלים ביהודה ושומרון, ולא לבית המשפט המחוזי בירושלים. בבקשת רשות הערעור מלינים המבקשים אף על החלטה זו. יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה התייצב בהליך בבית המשפט המחוזי והציג את עמדתו בנוגע לשאלות העקרוניות הטעונות הכרעה (בעניין פרשנותן הכללית של הוראות הדין הרלוונטיות; שאלת תחולתן באזור; וסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי). עוד יצוין, כי ביום 8.11.2012 דחה בית המשפט המחוזי בקשה של מבקשים שונים להצטרף להליך הייצוגי. ערעור על החלטה זו תלוי ועומד לפני בית משפט זה (ע"א 9233/12). מיותר לציין שאין בכוונתי להביע עמדה כלשהי לגבי הסוגיה התלויה ועומדת בערעור הנזכר.

4.

ביום 17.12.2013 קיימתי דיון במעמד באי כוח בעלי הדין במטרה לבחון אפשרות של הסדר פשרה הן לגבי הסכומים שנגבו בעבר, הן לגבי ההסדר שיחול מעתה ואילך לגבי רישום הזכויות בפרויקט המגורים מושא ההליך. בעלי הדין מסרו לאחר זמן מה כי המגעים לגיבוש ההסדר כשלו. בנסיבות אלה לא נותר לי אלא להכריע בבקשת רשות הערעור.

5.

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין באתי למסקנה כי אין מקום להידרש לטענות לגופן, בשלב זה של ניהול ההליך. להשקפתי, אין זה מוצדק, משיקולים שונים שנמנו בהחלטתי ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ ' פתאל (6.5.2010), לדון לגופה בכל בקשת רשות ערעור המוגשת על החלטה המאשרת ניהול של תובענה ייצוגית. איני סבור כי מוצדק לדון בשלב הנוכחי בטענות המבקשים לגופן. זאת לאור התבחינים שנמנו ברע"א 8761/09 הנ"ל. ראשית, דומה כי בית המשפט המחוזי כבר התייחס לעיקר השאלות המורכבות בהליך. זאת, בגדר החלטת האישור ובמסגרת ההחלטה המקדמית בעניין סמכותו העניינית. שנית, המבקשים לא הראו כי המשמעות של המשך ניהול ההליך, עד למתן פסק הדין הסופי בו, היא חמורה במיוחד מבחינתם. טענות המבקשים, בעניין זה, הוצגו בלקוניות (השוו, בר"ם 9367/12 עיריית הרצליה נ ' נוה , פיסקה 2 (22.2.2013)). בנסיבות אלה, דעתי היא שאין זה מוצדק שערכאת הערעור תידרש לטענות המבקשים בעיתוי הנוכחי.

6.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. נוכח המסקנה אליה הגעתי איני רואה מקום להתייחס לשאלה האם המבקשים יכולים היו לתקוף בהליך דנא אף את ההחלטה המקדמית מיום 22.4.2012. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לטובת המשיב 1, ובסך של 5,000 ש"ח לזכות המשיב 2.