ע"א 9233/12 אברהם גרוניך נ. אלחנן ארלבוים

השופט נ' הנדל:

המערערים ביקשו להצטרף כצד לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר הגיש משיב 1 (להלן: המשיב ) כנגד משיבים 5-2 בבית המשפט המחוזי בירושלים, ת"צ 3225-01-11 (כבוד השופטת ג '

כנפי-שטייניץ ). בקשתם נדחתה ומכאן הערעור. במרכזו, הטענה כי המערערים הם בעל דין דרוש וחיוני, שזכויותיו עלולות להיפגע אם לא יצורפו כמשיבים להליך.

1.

משיבה 2 היא חברה אשר הקימה פרויקט מגורים (להלן: החברה ). כיום מנהלת היא פנקס רישום זכויות עבור מקרקעי הפרויקט, שטרם הוסדרו, כחברה משכנת. משיבים 5-3 הם עורכי דין הפועלים מטעמה. המשיב – אשר רכש דירה מן המשיבה ולאחר מכן מכרה לאחר – הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד משיבים 5-2, בטענה שהם גובים סכומים גבוהים מן המותר על פי דין בגין שירותי ניהול פנקס רישום הזכויות. משיבים 5-2 טענו מנגד, בין היתר, כי אין הם כפופים למערכת הדינים המדוברת, המטילה פיקוח על המחיר שאותו הם רשאים לגבות בגין שירותיהם.

המערערים, אשר רכשו דירות בפרויקט המגורים, הגישו בקשת הצטרפות כצד להליך. לטענתם, מארג האינטרסים שלהם שונה מזה של המשיב ובכך מהווים הם "תת קבוצה" שונה. שכן, אם תתקבל התביעה הייצוגית – לא יהא זה רווחי עבור החברה להמשיך בניהול פנקס רישום הזכויות. על כן – ובצירוף הטענה שהחברה אינה מחויבת על פי חוזה או דין בניהול הפנקס – תחדל היא מניהולו. בכך ייגרם למערערים, לטענתם, נזק כלכלי רב: אם לנוכח העדרו של רישום וחוסר יכולת לסחור בדירות, ואם לנוכח צמיחתן של אלטרנטיבות אשר ייקרו את הרישום עשרות מונים. המשיב, שמכר את זכויותיו בפרויקט, אינו עתיד להינזק אם תרחישים אלה יתממשו.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת ההצטרפות, בין השאר מן הטעם שטענות המערערים אינן מועילות לבירור הסוגיות השנויות במחלוקת; ומן הטעם שטענותיהם הועלו ממילא על ידי משיבים 5-2. להשלמת התמונה העובדתית, נציין כי לאחר הגשת הערעור הנוכחי, אישר בית המשפט המחוזי את התובענה הייצוגית. משיבים 5-2 הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו ( רע"א 3618/13, בפני הנשיא א' גרוניס ) , ולצידה הגישו המערערים בהליך דנן בקשה לאחד בין שני ההליכים הערעוריים. בדיון שנערך לפנינו ביום 30.9.2013 הסכימו המערערים להצעתנו לדחיית הדיון בהליך דנן, לשם הגשת בקשת האיחוד ברע"א 3618/13 דלעיל, בהיותו ההליך העיקרי הנוגע לאישור התובענה הייצוגית. אחר הדברים האלה, נדחתה בקשת משיבים 5-2 לרשות ערעור, מבלי להידרש לטענותיהם לגופן.

2.

שתי טענות מרכזיות עולות מדברי המערערים . האחת, כי ניהול יעיל והוגן של הליך אישור התובענה הייצוגית מחייב לקחת בחשבון גם את האינטרסים שלהם, ולצרפם כצד לו. כך, בעקבות הנזקים הצפויים להם, שאינם צפויים למשיב. השנייה, כי טיעוני המערערים לא נדונו בעת ההחלטה לאישור התובענה הייצוגית. עוד נטענו טענות נוספות, כגון הטענה שהחברה מספקת לציבור הרוכשים שירות חיוני, וכי יש להתחשב בנתון זה. מנגד, סמך המשיב ידיו על החלטת ערכאה קמא. כמו כן הוסיף כי חששם של המערערים תיאורטי ואף שגוי. טענות נוספות נגעו להתנהלותם. משיב 6 – היועץ המשפטי לממשלה – הותיר את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט. משיבים 5-2 הסכימו באופן עקרוני לטענות המערערים, תוך חידודן של מספר נקודות.

3.

כפי שנאמר לעיל, הערעור נסוב על החלטה שלא לצרף את המערערים כצד להליך אישור תובענה ייצוגית. מן הון להון, התובענה הייצוגית אושרה ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה. במצב דברים זה, ברי כי לא ניתן לצרף את המערערים להליך אישור התובענה הייצוגית.

המערערים הוסיפו וטענו בסיכומיהם ובדיון שנערך לפנינו כי ניתן לצרפם לתובענה הייצוגית עצמה, בהתאם לסעיף 15(א) ל חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 . יחד עם זאת, ובמצב הדברים הנוכחי שבו התביעה כבר אושרה – נדמה כי לא ניתנה הצדקה מספקת לצירוף כזה. המערערים הרחיבו באשר לאינטרס שיש להם בתוצאות התביעה הייצוגית; אך לא עלה בידם להסביר כיצד צירופם יסייע בשלב הזה ל"ניהול יעיל והוגן" של ההליך או ל"הגנה על עניינם" (סעיף 15(א) דלעיל). בהחלטה לאשר את התובענה הייצוגית התייחס בית המשפט המחוזי לטענות משיבים 5-2 הדומות במהותן לטענות שהעלו המערערים. נקבע כי הטענות לא הוכחו וכי מכל מקום – אף אם הן נכונות, אין בכך כדי להכשיר גביית תשלומים בניגוד לחוק (ראו ת"צ (י-ם) 3225-01-11, פסקאות 61-59 (14.4.2013)). המערערים לא הסבירו כיצד קבלת טענותיהם בערעור עשויה להכשיר גביית תשלומים בניגוד לחוק, או כיצד תוכל להשפיע על הסעדים העומדים לזכות התובעים, אם תתקבל התובענה הייצוגית. יוצא אפוא כי ביחס להצטרפות לבקשת האישור – עסקינן במעשה עשוי; ואילו באשר להצטרפות לתובענה הייצוגית – המערערים לא הצביעו על התועלת שתצמח מכך. אף עולה כי ההצטרפות עלולה לגרום לסרבול ולהארכת ההליך.

בנסיבות אלה, אנו מורים על מחיקת הערעור. המערערים יישאו בהוצאות משיב 1 בסך של 30,000 ₪.