רע"א 3623/22נור אבו קנדיל (מחאגנה) נ. עלי אגבאריה

1.

למקרא בקשת הרשות לערער, התגובות שניתנו לה, והנספחים הרבים שצורפו להן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, בכל הנוגע לחלקו של המשיב 2 בנכס – להידחות.

כמו כן, לא ראיתי מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום, שלפיה "זכויות [המבקשת והמשיב 2] במקרקעין, וחלוקת הכספים מאת [המשיב 1] לכל אחד מהם היא שווה" . זאת, למעט סכום הכסף שנקבע בהסכם הפשרה. טענותיה של המבקשת, צודקות ככל שיהיו, נוגעות אפוא אך ורק ל-50% מהזכויות בנכס. כך או כך, המשיב 1 יהא זכאי ל-50% הנותרים, מכוח הסכם הפשרה שנעשה בינו לבין המשיב 3, הנאמן לנכסיו של המשיב 2.

2.

לקביעות אלו, השלכה גם על עניינה של המבקשת. משנקבע כי המשיב 1 הוא הבעלים של 50% מהנכס, הרי שגם בתרחיש האופטימי מבחינתה, שבו יתקבלו טענותיה, והיא תוכר כבעלים של 50% מהנכס, במשותף עם המשיב 1, הרי שהוא יהא זכאי לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין (סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין )). מבלי לטעת מסמרות, נראה כי פירוק שיתוף בעין – אינו מעשי, וככל שתעלה דרישה לפירוק שיתוף מצד המשיב 1, הרי שהדבר יוביל למכירת הנכס לצדדים שלישיים (סעיף 40 לחוק המקרקעין). משמעותם המעשית של הדברים היא, כי טענותיה של המבקשת מתמצות, למעשה, במישור הכספי.

3.

נוכח האמור, ובשים לב לטענות שהועלו בבקשת הרשות לערער, אמליץ למבקשת ולמשיב 1, לבוא בדברים זו עם זה, ולהגיע להסכמות ביניהם. בכך יתייתר הצורך בהכרעה שיפוטית בבקשה, על כל המשתמע מכך.

4.

הודעה משותפת מטעם המבקשת והמשיב 1 תוגש עד יום 18.7.2022.