רע"א 3640/14 נעים טריף נ. עיסא אחמד בריק

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.5.2014 (ת"א 31028-02-13, כב' השופט א' אליקים ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני נגד מימוש מקרקעין על ידי משיב 6, לצורך גביית מס שבח אותו חבים המבקשים, בגין עסקת מכר של מקרקעין אחרים, מושא כתב התביעה בהליך העיקרי אשר הוגש על ידי המבקשים.

2.

וזהו הרקע לבקשה כפי שעולה מהחומר שהוגש על ידי המבקשים: בין נעיף סלמאן טריף, שהמבקשים הם יורשיו, לבין משיב 1 נחתם בשנת 1997 הסכם למכירת מקרקעין. בהסכם התחייב משיב 1 לשלם את מס השבח. בשנת 2003 הגיעו המבקשים ומשיב 1 להסכם פשרה, לפיו תבוטל העסקה, והמקרקעין יימכרו לקרובי משפחתו של משיב 1, משיבים 5-2. אולם, לעמדת משיב 6, בשנת 2004 דחה המנהל את בקשת ביטול העסקה, בנימוק כי הביטול היה שלא כדין. על החלטה זו של המנהל הוגש ערר על ידי משיב 1, שנדחה אף הוא. בעקבות כך, לדברי משיב 6, הוא החל לפעול לגביית חוב מס השבח מהמבקשים.

3.

בכתב התביעה שהגישו המבקשים, ובמסגרתו נדונה הבקשה שלפניי, טוענים הם שאינם חבים במס, ומבקשים לבטל את העסקה בינם לבין משיבים 5-2 בגין הפרה יסודית לדידם, היות ולא שילמו את המסים המוטלים עליהם, ולהורות על השבת המקרקעין למבקשים. כמו כן, ולענייננו, באשר למשיב 6 ביקשו כאמור להורות על הקפאת גביית החוב על ידי מימוש מקרקעין אחרים בבעלותם, אותם קיבלו בירושה. לחלופין, הם מבקשים שמשיב 6 יגבה את החוב על ידי מימוש המקרקעין מושא כתב התביעה.

מנגד, טוען משיב 6 כי החבות במס שבח המוטלת על המבקשים הוטלה מכוח סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963, ואין הצדדים רשאים להתנות על הוראות חוק זה. על כן רשאי הוא להמשיך בהליכי הגבייה. באשר לדרישתם למכור מקרקעין אחרים לצורך גביית החוב, טוען משיב 6 כי ניסה לגבות חוב זה במשך שנים ארוכות, ללא הצלחה. כמו כן, הדגיש כי אינו נחוש לממש בהכרח מקרקעין אלו, אך ככל שהמבקשים מעוניינים כי ימומשו מקרקעין אחרים – עליהם לממשם בעצמם ולהעביר למשיב 6 את סכום החוב. יתרה מזאת, בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי הציע משיב 6 למבקשים הצעות ביניים מגוונות, כגון הסתפקות בערבות בנקאית על חלק מהסכום האמור, וכן הוצע לדאוג להסרת ריבית ככל שהמבקשים ייענו לאפשרות למשכן את נכסיהם לשם הבטחת החוב.

להצעות אחרונות אלו לא השיבו המבקשים במהלך הדיון, ובית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את מאזן הנוחות בין הצדדים, דחה כאמור את הבקשה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי כאשר פסק כי מאזן הנוחות נוטה לטובת משיב 6, על אף שמדובר במכירת מקרקעין של המשפחה, אשר עברו בירושה, אותם לא יוכלו לקבל חזרה באם תביעתם תתקבל. כמו כן, סבורים המבקשים כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בטענתם לפיה משיב 6 פעל בניגוד לסעיף 4 לפקודת המסים (גביה).

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שהונח לפניי, מקובלת עלי החלטת בית המשפט המחוזי. כידוע, המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני מעוגנת בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפי תקנה זו, בית המשפט רשאי ליתן את הסעד הזמני המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה , כי קיימת עילת תובענה. בנוסף, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות , דהיינו: הנזק שייגרם למבקשים אם לא יינתן הסעד הזמני, אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.

במקרה דנא נראה לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי סיכוייה של התובענה העיקרית, למצער באשר לביטול חוב מס השבח של המבקשים, אינם גבוהים בהכרח. באשר לביטול עסקת המכר, התמונה המצטיירת מהחומר שהונח לפניי היא חלקית ומעלה מחלוקות עובדתיות שטרם ניתן ונדרש להכריע בהן בשלב זה. כך או כך, לצורך בקשה זו אצא מתוך הנחה שהמבקשים עומדים במשוכה הראייתית המוטלת עליהם. הקושי נעוץ בשיקול של מאזן הנוחות. עסקינן במימוש מקרקעין בבעלות המבקשים, המהווה צעד מכביד מבחינת אפשרות השבת המקרקעין הספציפיים למבקשים, ועל כן לכאורה מאזן הנוחות פועל לטובת המבקשים. ואולם, במקרה שלפניי הציע משיב 6 חלופות מגוונות לאותו פתרון בעייתי של מימוש מקרקעין שאינם מושא כתב התביעה. המבקשים לא התייחסו להצעות אלו הן בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי והן בבקשה שלפניי. בל נשכח כי השיקול של מאזן הנוחות כולל גם בחינת חלופות. על כן, משלא הגיבו לפתרונות הביניים המוצעים, אשר פגיעתם במבקשים פחותה, ראוי בהתחשב במכלול הנסיבות לדחות את הבקשה.

5.

הבקשה נדחית. בהעדר תגובה מטעם המשיבים אין צו להוצאות.