רע"א 3640/15 ISRAEL BIO ENGINEERING PROJECT נ. מדינת ישראל - היועץ המשפטי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( כב' השופטת ש' דותן ) מיום 26.4.2015 (ת"א 1097/05, 1118/06, 1118/06א) בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להשבת אגרה בהתאם לתקנה 6(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ).

1.

במהלך שנת 1993 הוגשו שלוש תביעות בין הצדדים להליך זה ואחרים, אשר אוחדו ונדונו בבית המשפט המחוזי (ת"א 946/93, 1079/93, ו-1590/93) (שלוש התביעות ייקראו להלן: התביעה העיקרית ). בשנת 2005 ו-2006 הוגשו שלוש תביעות נוספות אשר נגעו לאותם צדדים ולסכסוך הקשור לזה שנדון בתביעה העיקרית (ת"א 1097/05, 1118/06, 1118/06א) (שלוש התביעות ייקראו להלן: תביעת העמלות ). התביעות העלו שאלות משותפות של עובדה ומשפט, וביום 18.1.2005 אף עתרה המבקשת בבקשה לאחד את הדיונים בת"א 1097/05 עם הדיונים בתביעה העיקרית, בקשה שנדחתה בהחלטתו של כב' סגן הנשיא י' זפט מיום 3.3.2005.

ביום 15.12.2014 הודיעו הצדדים לבית משפט קמא כי הגיעו להסדר פשרה המייתר את הדיונים בכלל התיקים, הן בתביעה העיקרית והן בתביעת העמלות. הצדדים ביקשו מבית המשפט לדחות את התביעות ללא צו להוצאות ולהורות על החזר האגרה ששולמה על ידי המבקשת בתביעת העמלות בסך 1,900,000 ש"ח.

המדינה התנגדה לבקשה, ולאחר שהצדדים העלו טיעוניהם, ניתנה החלטת בית המשפט מיום 26.4.2015, הדוחה את בקשת המבקשת.

2.

השאלה שעמדה בפני בית משפט קמא הייתה אם חלה בענייננו הוראת תקנה 6(ב) לתקנות האגרות הקובעת כלהלן:

"(ב)

הסתיים הליך לפני שהסתיימה

ישיבת קדם המשפט השלישית , ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1)

ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2)

ההליך הסתיים בפשרה ;

(3)

הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4)

הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור.

המבקשת טענה כי הישיבות שנתקיימו אינן בגדר ישיבות "קדם משפט", ולמיצער, כי לא נתקיימו שלוש ישיבות קדם משפט.

בהחלטת בית משפט קמא נקבע כי תכליתו של קדם משפט הינה "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". בית המשפט מצא כי נתקיימו שלוש ישיבות קדם משפט כלהלן: ישיבה שהתקיימה ביום 28.11.2010 בעניין ניהול הראיות; ישיבה שהתקיימה ביום 25.10.2007, שאמנם נשאה כותרת של אחד מתיקי ההליך העיקרי אך בפועל הוקדשה ברובה לעניין העמלות; וישיבה שהתקיימה ביום 18.11.2007, שאמנם אף היא

נשאה כותרת של אחד מתיקי ההליך העיקרי אך בפועל הוקדשה ברובו לתיקי העמלות. נקבע כי כל אחת מישיבות אלה הוקדשה לניסיונות "לייעל את הדיון, לפשטו לקצרו ולהחישו", והכל במסגרת תיקי העמלות. בשורה התחתונה, נקבע אפוא כי הסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית לפני שהצדדים הגיעו לפשרה, ואין מקום להיענות לבקשת המבקשת לשחרר את האגרה.

על כך נסבה בקשת רשות הערעור דכאן.

3.

המבקשת העלתה שורה של טענות לגבי כל אחת ואחת מהישיבות שאותן סיווג בית משפט קמא כישיבת קדם משפט. נטען, בין היתר, כי הדיונים מיום 25.10.2007 ו-18.11.2007 אינם מהווים ישיבות קדמי משפט, מאחר שבמועדי הדיון לא נקבע מי השופט שידון בתיקי העמלות, והשופטת דותן

החליטה רק בסוף הדיון ביום 18.11.2007 שהיא תדון גם בתיקי העמלות. לדידה של המבקשת, ועל סמך לשונה של תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ), ניהול הדיון בפני השופט שידון בהליך או שופט שנקבע לכך באופן ספציפי, והוראה מוקדמת ומפורשת על קיומו של קדם משפט – מהווים מרכיבים קונסטיטוטיביים לקיומו של קדם משפט. עוד נטען כי בישיבה מיום 25.10.2007 הצדדים כלל לא נערכו לדון בנושא העמלות, והנושא עלה בדרך אגב. בשני הדיונים לא ניתנו החלטות מהותיות בנוגע לניהול תיק העמלות, לא הושגו המטרות של קדם המשפט, ולא נקבעו ולא ניתנו הנחיות או הוראות על-פיהן ניתן לסווג את הישיבות כקדם משפט.

מכאן, שהן מבחינה טכנית והן מבחינה מהותית אין לסווג את הדיונים כקדמי משפט בתיק העמלות.

בנוגע לדיון מיום 28.11.2010, המבקשת טענה כי הדיון נקבע רק לאחר שהוגשה בקשה לקבוע מועדים לניהול שלב הראיות. הישיבה נקבעה בעקבות התראה שקיבלה על מחיקת תיקי העמלות מחוסר מעש, דבר המדגיש את חוסר הצדק באי-השבת האגרה. לגופה של ישיבה, בית המשפט לא הפעיל את סמכויותיו ותפקידיו בקדם משפט, כך שלא נתקיימו התכליות של קדם משפט.

עוד נטען על ידי המבקשת, כי שאלות שונות שנדונו בישיבות מוסדרות בתקנות ספציפיות בתקסד"א, כמו שאלת איחוד הדיון המוסדרת בתקנה 520 לתקסד"א, ולכן אין לסווג את הישיבה בה נדונה שאלת איחוד הדיון או נושאים כמו גילוי מסמכים ושאלונים כישיבת קדם משפט.

4.

דין הבקשה להידחות.

אקדים ואזכיר כי לגביית אגרת בית משפט שתי מטרות מרכזיות: האחת - השתתפות בעלות השירות, כאשר גובה ההשתתפות אינו משקף בהכרח את עלות השירות הניתן בפועל, ובתביעות לסכום קצוב, האגרה נקבעת לפי שוויו של הסעד שהתובע מבקש; השניה - האגרה היא מכשיר לסינון תביעות סרק נטולי עילה ולהרתעה מפני הגשת תביעות על סכומים חסרי בסיס, תוך הכוונת המתדיינים לבית המשפט המוסמך על פי סכום התביעה האמיתי.

תקנה 6(ב) לתקנות – המונה ארבעה מקרים בהם תוחזר האגרה – קובעת מנגנון לעידוד יישוב הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט גם לאחר הגשת התביעה (ראו, לדוגמה: ע"א 6802/09

קמינצקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה להבים פס' 4 (26.1.2011)). זאת, על דרך החזרת האגרה או חלק מהאגרה ששולמה כאשר הצדדים מגיעים לפתרון בכוחות עצמם "לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית" (ראו:

רע"א 9493/04 קפון נ' מדינת ישראל פס' 6 (16.6.2005); ע"א 1964/13 מדינת ישראל נ' קרמזה ( 20.5.2014)). ענייני אגרה והשבת אגרה, הינם עניינים טכניים שהוסדרו על ידי מחוקק המשנה באופן ברור על מנת ליצור וודאות אצל הצדדים. המקרים בהם זכאי בעל דין להשבת האגרה הם בגדר רשימה סגורה, ולמעט מקרים שבהם צוין אחרת במפורש, עניינים אלו אינם נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 1928/12 גרנאווי יזמות מבחר וניהול נ' מנהל מקרקעי ישראל (14.8.2012); רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית , פס' 6 (23.10.2013)).

5.

אשר לטענות המבקשת הנוגעות לסיווג הישיבות שנתקיימו כישיבות קדם משפט.

סעיף 1 לתקנות, הוא סעיף ההגדרות קובע כלהלן:

" דיון " – שמיעת ראיות בעל פה או שמיעת טענות הצדדים אם אינם מביאים ראיות, ולמעט שמיעת ראיות או שמיעת טענות כאמור במסגרת ישיבת קדם משפט;

" ישיבת קדם משפט "

– ישיבה של קדם משפט כמשמעותו בתקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי או ישיבה מקדמית כמשמעותה בתקנה 214יא לתקנות סדר הדין האזרחי, ולמעט ישיבת תזכורת;

הנה כי כן, מחוקק המשנה הכיר לצורך אגרה בשלושה סוגי דיונים, כאשר ההגדרה של "ישיבת קדם משפט" מפנה להוראת סעיף 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המבקשת טענה כי יש להעדיף הוראות ספציפיות בתקסד"א על פני ההוראה הכללית בתקנה 143 לצורך סיווג הישיבה. בטענה זו אין ממש. במסגרת סמכויות השופט בקדם משפט, כמפורט בתקנה 143, קבועים עניינים שונים, כמו שאלונים, גילוי מסמכים, מינוי מומחים, תיקון כתבי טענות ועוד, לגביהם נקבעו הוראות נפרדות ומיוחדות בתקסד"א. פשיטא כי אין בכך כדי להוציא נושאים אלה ממסגרת הדיון בישיבת קדם המשפט. לדוגמה, כאשר נדונה במהלך הישיבה בקשה או סוגיה בנושא גילוי מסמכים, אין לסווג את הישיבה כישיבה לפי תקנות 120-112 לתקסד"א, אלא כישיבת קדם משפט, שבמסגרתה דן השופט בנושאים של גילוי מסמכים, על פי סמכותו לפי תקנה 143(3). ולענייננו, בית משפט קמא דן במסגרת ישיבת קדם המשפט בנושאים הקשורים לאיחוד הדיון בתביעות לפי תקנה 520. דיון זה הוא בגדר סמכותו הכללית של השופט בקדם המשפט לפי תקנה 143(10) "להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו".

המבחן לסיווג הישיבה הוא מהותי , ואינו נקבע על פי כותרת הישיבה, או אורך הישיבה כפי שנרשמה בפרוטוקול, או הצלחתה של הישיבה בייעול הדיון. אכן, תכליתו של קדם המשפט הוא "לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין" כאמור בתקנה 140 לתקסד"א. אך גם נכזבה תוחלתם של הצדדים (ושל בית המשפט) והישיבה שנתקיימה לא הצליחה לעמוד במטרות שהציבה תקנה 140, אין משמעות הדבר שהישיבה מאבדת את אופיה ואת סיווגה כישיבת קדם משפט. די בכך שהשופט הקדיש את הישיבה ל"דרכי הדיון" כאמור בתקנה 140, על מנת לסווגה כישיבת קדם משפט, וסיווג הישיבה אינו תלוי תוצאה.

ולבסוף, אין הכרח שהשופט שיושב בקדם משפט יהיה השופט שישב בהליך העיקרי עצמו, כך שאין נפקות לעובדה שבעת שנתקיימו הישיבות בפני השופטת דותן , טרם הוחלט אם היא תשמע גם את תביעת העמלות (וראו דנ"א 21/89 כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה(3) 499, 508

(1991); עדי אזר קדם המשפט 100 (1999); אורי גורן סוגיות בסדר דין האזרחי 599(מהדורה אחת עשרה, 2013)).

6.

ומהתם להכא.

בית משפט קמא בחן את הישיבות שנוהלו בתיקי העמלות, ובהחלטה מפורטת ומנומקת מצא כי התקיימו שלוש ישיבות קדם משפט. איני רואה להתערב בקביעות אלה של בית המשפט, שישב בדיונים והתיק נוהל בפניו תוך הקדשת זמן שיפוטי. דומה כי בזמן אמת גם המבקשת עצמה ראתה כך את הדברים, כפי שעולה מדברי בא כוחה בישיבה ביום 18.11.2007, במהלכה ביקש "לקבוע מועד לקדם משפט נוסף".

אף לא למותר לציין כי לצד שלוש ישיבות אלה, נערכו ישיבות נוספות שבית המשפט סיווג כישיבות תזכורת, וכך הוגדרו הישיבות גם בזמן אמת. בנוסף, נתקיימו שתי ישיבות שבמהלכן נשמעה עדות מוקדמת, ומקובלת עלי טענת המדינה כי ראוי לסווג ישיבות אלה כ"דיון" על פי ההגדרה בתקנה 1 לתקנות. ודוק: יש להבחין בין גבית עדות מוקדמת לבין עדות מקדמית , קרי, מצב בו שופט שומע עדות של בעל דין במסגרת קדם-משפט, מכוח סמכותו לפי תקנה 146 לתקסד"א, שאז אין בכך כדי לגרום לסיווגה של ישיבת קדם המשפט כ"דיון" (לתקנה 146 ולשאלה אם ניתן במסגרתה להעיד גם מי שאינו בעל דין ראו: ע"א 4810/15 מדינת ישראל-משרד הפנים נ' י.י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ (11.8.2015)).

7.

סיכומו של דבר, שנתקיימו בתיקי העמלות לפחות שלוש ישיבות קדמי משפט, ואשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.