רע"א 1928/12 גרנאווי יזמות מבחר וניהול נ. מנהל מקרקעי ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.1.2012 בע"ר 54958-11-11 (כב' השופט ר' כרמל ), בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.11.2011 בת"א 6364/04 (כב' הרשם מ' בר-עם ) אשר דחה את בקשת המבקשים להשיב אגרה ששולמה במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי.

2.

בין הצדדים נתגלע סכסוך שעניינו מכרז שהוציא משיב 1 - מינהל מקרקעי ישראל, מכרז בו זכו המבקשים. במסגרת הסכסוך, הגיש המינהל תביעה נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים על סך של 36 מליון שקלים. מבקשת 1 – גרנאווי יזמות מסחר וניהול בע"מ (להלן: "החברה") – הגישה תביעה משלה נגד המינהל, בגדרה תבעה סכום של 41 מליון שקלים. בשל הגשת התביעה, חויבה החברה בתשלום אגרה בסך של כ-1,200,000 ₪. יוער כי בהתאם לסעיף 19(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, פטור היה המינהל מתשלום אגרה בתביעתו.

במסגרת ההליך פנו הצדדים להליך גישור שלא צלח ומשכך חזרו להתדיין לפני בית המשפט המחוזי. בסופו של יום, ולאחר שהתנהלו מספר דיונים בבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים לפשרה לה ניתן תוקף של פסק דין ביום 29.3.2011, במסגרתו נדחו תביעות הצדדים, כאשר גרנאווי חויבה לשלם סך של 1,080,000 ₪ למשיבה 2, בעוד המינהל השיב למבקשים ערבויות בנקאיות בסכום של 1,000,150 ₪ שניתנו במסגרת המכרז. יצוין כי הסכם הפשרה כלל בתוכו 6 תיקים שונים, ומהווה למעשה הסכמה לסיום כל המחלוקות בין הצדדים.

בהמשך לאישורו של הסכם הפשרה, הגישו המבקשים בקשה להשבת האגרה. ביום 5.6.2011 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפירא ) כי האגרה תושב להם בהתאם לתקנות. בעקבות בקשת המשיבים לביטול ההחלטה האמורה, קבע בית המשפט המחוזי ביום 6.7.2011: "על מנת לאפשר ל[ מינהל ] לטעון את טיעוני[ו], החלטתי מבוטלת והצדדים יפנו לרשם לדיון במעמד הצדדים בבקשה". ביום 9.11.2011 קבע רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' בר-עם ) כי אין מקום לקיומו של דיון בעל פה בבקשה. נפסק כי משעה שההליך בין הצדדים לא "הסתיים בגישור" אין כל מקור חוקי להשבת אגרת בית המשפט ששילמו המבקשים.

ערעור שהגישו המבקשים על החלטת הרשם נדחה גם הוא בפסק דינו של כב' השופט ר' כרמל ביום 30.1.2012. נקבע שאופן התנהלות ההליך אינו מוצא מקומו תחת סעיפי הפטור הקבועים בתקנות האגרות. אמנם תקנה 6(ד) לתקנות אלה מאפשרת השבת אגרה מקום בו נסתיים ההליך בגישור, ואולם לא כך נסתיימו ההליכים בין הצדדים. צוין כי כספי האגרה הינם כספי ציבור אשר בית המשפט אינו רשאי להורות על השבתם ללא מקור חוקי מבוסס. מכאן הבקשה שלפני.

3.

לטענת המבקשים שגו ערכאות קמא עת פסקו באופן "טכני ופשטני" על סמך תקנות סדר הדין האזרחי, מקום בו היה צורך בהפעלת שיקול דעת לצורך מניעת אי צדק. צוין כי לא היה מקום להותיר את החיוב באגרה בעינו, שעה שהמינהל חזר בו למעשה מתביעת הענק שהגיש. לגישת המבקשים הדברים מתחדדים מקום בו פטור היה המינהל מתשלום אגרה. הודגש כי התעקשותה של המדינה שלא להשיב את האגרה אינה הוגנת ואינה מידתית. עוד נטען כי המטרה בהשבת האגרה הינה עידוד בעלי הדין ליישב את הסכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, וכי בית המשפט מוסמך לתת פטור מאגרה גם מקום בו נחתם הסכם פשרה במסגרת הדיונים בבית המשפט.

4.

עסקינן במקרה פרטני של השבת אגרה לאחר הסכם פשרה, על נסיבותיו הקונקרטיות של פסק הדין – קיומן של מספר ישיבות הוכחות, לרבות הבאת ראיות. ביחס לטענת חוסר ההגינות מטעם המדינה, לא למותר לציין כי בבקשה שהגיש המינהל לבית המשפט המחוזי לביטול ההחלטה שהעניקה למבקשים פטור הודגש כי: "הסכם הפשרה לא כלל כל הוראה בדבר החזר אגרת בית המשפט לתובעת שכנגד וזאת מהסיבה הפשוטה כי המדינה התנגדה נחרצות להחזר האגרה... יותר מכך, אי החזרת אגרת בית המשפט... היווה שיקול מרכזי של המדינה להסכים להגיע לפשרה שהושגה. יוזכר כי כל עוד התעקשה התובעת כי הסכם הפשרה יכלול הוראה בדבר החזר האגרה, לא הסכימה המדינה לפשרה". הדברים מדברים בעד עצמם. עולה כי הצדדים ניהלו את הדיון ב"קלפים פתוחים".

על רקע זה יודגש כי לא מצאתי שנפלה כל טעות בהחלטות ערכאות קמא שלא להשיב את האגרה. תקנה 6 לתקנות בתי המשפט אגרות מאפשרת השבת אגרה לבעל דין מקום בו "הסתיים הליך בגישור". לשון התקנה ברורה ומפורשת. "הסתיים ההליך בגישור" כתוב, ולא "הסתיים ההליך בבית המשפט", לאחר שנערכו מספר ישיבות גישור שנכשלו. הדברים מתחדדים כאמור נוכח קיומם של מספר דיוני הוכחות שנערכו בתיק, כאשר רק לאחריהם הסתיים ההליך בבית המשפט.

המפתח בתקנה מצוי באולם בו הסתיים ההליך. רוצה לומר, שאם התנהלו מספר דיונים בבית המשפט ואז הועבר התיק לגישור בגדרו הסתיים העניין – הדיונים בבית המשפט לא היו גוברים על המקום בו הסתיים ההליך – גישור. כלל זה פועל איפוא בשני הכיוונים. מתקין התקנות התייחס במפורש למצבים בהם תושב האגרה, ולא מצא לנכון להתיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. לזאת יש להוסיף שההליך לפני הינו גלגול שלישי, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

5.

הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.