פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3641/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקש:
רודי שוורץ
נ ג ד
המשיבה:
חנה דן
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום
28.03.2018
בהפ"ב
55606-10-17
בשם המבקש:
עו"ד יהודה נביא
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהפ"ב 55606-10-17 (כב' השופטת ת' שרון נתנאל ) מיום 28.3.2013, במסגרתו ביטל בית המשפט באופן חלקי את פסק הבוררות של הבורר, רו"ח אילן פרוינד , וציווה על החזרת הפסק לבורר לצורך דיון והכרעה מחדש בחלקים שבוטלו.
המבקש והמשיבה הפעילו ביחד בית קפה בקיבוץ יגור, ובין השניים נתגלע סכסוך עסקי. לאחר שפתחו בהליך בבית המשפט המחוזי בחיפה ( ה"פ
46499-02-16), הודיעו הצדדים כי הסכימו להפנות את המחלוקות לבורר מוסכם, רו"ח אילן פרוינד (להלן: הבורר ). ביום 28.9.2017 ניתן פסק בוררות, ונגד חלק מקביעותיו של הבורר הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על ביטול חלקי או תיקון או השלמת פסק הבוררות. ביום 28.3.2018 התקבלה הבקשה בחלקה ובית המשפט הורה כי נושאים מסוימים בפסק הבוררות יוחזרו אל הבורר, שידון בהם בהתאם להוראות בית המשפט.
מכאן הבקשה שלפנַי. המבקש טוען כי לא היה כל מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק הבוררות, וכי פסק הדין ניתן בהסתמך על ראיות בלתי קבילות. לשיטתו, כתוצאה מכך נגרם לו עיוות דין המצדיק התערבותו של בית משפט זה. לצד הבקשה דנא הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.
לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית משפטית או ציבורית אשר חורגת מעניינם האישי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו, למשל: 8661/17 רסולי נ' דקל (28.1.2018); רע"א 7614 יעקב נ' יוסף (30.1.2017)).
בענייננו, לשיטת המבקש הטעם למתן רשות ערעור הוא עיוות הדין שנגרם לו. ברם, אף לפי פרשנות מרחיבה ביותר של המונח "עיוות דין", מושג "שסתום" שהתוכן אותו יש ליצוק אליו עשוי להשתנות בהתאם להליך (ראו: רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן , פסקה 12 (12.4.2016)), פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו עולה כדי עיוות דין. בית המשפט המחוזי לא הכריע בזכויותיהם של הצדדים, אלא אך הורה על החזרת נושאים מסוימים אל הבורר. במצב דברים זה, ככל שפסק הבוררות המשלים של הבורר לא יישא חן בעיני המבקש, בבוא העת פתוחה בפניו הדלת להגשת בקשה לבית המשפט המחוזי לביטולו. אולם, אין כל ספק כי בשלב זה לא נגרם למבקש כל עיוות דין.
למעלה מן הצורך יאמר כי עיון בבקשה מלמד כי טענותיו של המבקש הינן ערעוריות
במהותן ומשיגות על קביעות שבעובדה – טענות שאינן מעלות עילת התערבות של ערכאה זו, ולו מטעם זה דין הבקשה להידחות.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ב' בסיון
התשע"ח
(16.5.2018).
ש ו פ ט