רע"א 3649-23 רע"א 3649-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) אשר ניתנה ביום 25.4.2023 ברע"א 25886-04-23, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ר' אילן), אשר ניתנה ביום 17.3.2023 בת"א 62828-06-21, ואשר בגדרה נדחתה בקשת המבקש לצו מניעה זמני לפיו יצווה על המשיבות להימנע מנקיטת הליך של פינוי החצר המקיפה את המבנה המשמש כמפעל האלומיניום של המבקש, כמו גם להימנע מפינוי הגלריה המצויה בחלקו העליון של המפעל.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.ההחלטות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.בשולי הדברים, אתייחס לטענה שהעלה המבקש לפיה בית משפט השלום קבע כי יש לברר את טענתו בדבר היעדר שוויון ואפליה פסולה מצד המשיבות כלפיו, בדרך המלך של הגשת ראיות ובירורן:

"שגה ביהמ"ש השלום [...] וכן כאשר קבע כי: 'אפילו תתקבל הטענה שיש לדרוש מהמשיבות לפעול בשוויון ובלי הפליה [...] עדיין שומה על המבקש להוכיח שאותו עיקרון הופר. שהמשיבות פועלות כלפיו מתוך אפליה פסולה... כאשר כך נטען בתיק העיקר, הרי שיש לברר את הטענה בדרך המלך של הגשת ראיות ובירור' (סעיף 22 להחלטה). ככל שביהמ"ש קבע כי יש לדון בטענות המבקש 'בדרך של הגשת ראיות ובירור' – היה עליו לנהל הליך זה לבירור טענת האפליה לפני מתן החלטתו בבקשה לצו מניעה" (ראו: פסקה 36 לבקשת רשות הערעור שלפניי; ההדגשות במקור – א.ש.).

ברם, זו אינה קביעתו של בית משפט השלום, והמבקש השמיט את החלק המהותי מדבריו של בית המשפט, מהם עולה תמונה שונה:

"ואפילו תתקבל הטענה שיש לדרוש מהמשיבות לפעול בשוויון ובלי הפליה, אפילו תתקבל הטענה שגם זכותן למימוש פסק דין חלוט ופינוי שטחי הפלישה כפוף לעקרון השוויון, עדיין שומה על המבקש להוכיח שאותו עקרון הופר. שהמבקשות פועלות כלפיו מתוך אפליה פסולה. כאשר כך נטען בתיק העיקרי, הרי שיש לברר את הטענה בדרך המלך של הגשת ראיות ובירור. מאידך, כאשר עותר המבקש לסעד זמני, לא די לו בעצם הגשת התביעה אלא שומה עליו להציג תשתית ראייתית לכאורית של ממש, כזו אשר מבססת התערבות שיפוטית כבר בשלב המקדמי, שינוי המצב הקיים ועיכוב ביצוע פסק דין חלוט של בית המשפט המחוזי" (ראו: פסקה 22 להחלטת בית משפט השלום; ההדגשות הוספו – א.ש.).

עיניינו הרואות: בית משפט השלום הבחין בין טענה שעולה בהליך העיקרי, שאותה יש לברר באמצעות הגשת ראיות ובירורן, לבין מצב בו הטענה עולה בבקשה לסעד זמני. במקרה האחרון – וזהו המקרה שלפניי – על המבקש להניח תשתית ראייתית שמצדיקה התערבות שיפוטית כבר בשלב המקדמי. בית משפט השלום החליט על בסיס חומר הראיות שהונח לפניו כי המבקש נכשל בהצגת תשתית ראייתית שכזו, ואיני רואה שום הצדקה להתערב בקביעתו "בגלגול שלישי".

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.