רע"א 3656/17 ח'אלד ח'ליל נ. אנטקי סנטר לריפוי בצמחים בעמ

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 29950-12-13, שניתנה ביום 2.4.2017 על ידי השופטת ע' חן-ברק , במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה ליתן צו למתן חשבונות.

רקע

1.

המבקש 1, חאלד חליל (להלן: חליל ), היה בעל מניות ומנהל במשיבה, חברת אנטקי סנטר לריפוי בצמחים בע"מ (להלן: המשיבה ). המבקשים 4-2 הם בני משפחתו של חליל, והמבקשות 7-5 הן חברות שהוקמו על ידי חליל (חליל והמבקשים 7-2 יכונו יחדיו להלן: המבקשים ).

2.

בשנת 1998 הקים חליל ביחד עם ד"ר עומר סעיד (להלן: סעיד ) את המשיבה, שעיקר עיסוקה הוא בפיתוח, ייצור ושיווק מוצרים פרה-רפואיים, צמחי מרפא ותוספי מזון. חליל החזיק ב-31% ממניות המשיבה, כיהן כדירקטור בה, ושימש כמנהל העסקים הראשי והאחראי על תחומי הייצור והמכירות.

3.

במהלך חודש מאי 2009 פנתה חברה קנדית בשם Lovate Health Sciences International inc. (להלן: החברה הקנדית ), והביעה עניין ברכישת מוצר שפיתחה המשיבה, בשם Weighlevel (להלן: המוצר ), לשם שיווקו בקנדה.

4.

כפי שעולה מהודעות דוא"ל שהוצגו לבית המשפט המחוזי, חליל ניהל מטעם המשיבה את ההתקשרות עם החברה הקנדית, ואף העביר לה הצעת מחיר עבור רכיבים מסוימים מהמוצר. ואולם, ביום 30.6.2009 או בסמוך לכך, הגיש חליל למשיבה מכתב התפטרות, ובו הודיע על התפטרותו אשר תיכנס לתוקף ביום 15.7.2009. במסגרת מכתב התפטרותו (אשר תורגם מערבית לעברית), ציין חליל כי הוא "מתחייב לעקוב אחרי כל נושא הקשור בעבודתי בחברה בהתאם לבקשתכם עד סוף השנה הנוכחית, ואני נושא באחריות כמוכם על כל נושא הקשור בעסקי החברה עד מועד סיום עבודתי".

5.

לטענת המשיבה, מהודעות הדוא"ל עולה כי חליל המשיך לכאורה להתכתב עם נציגי החברה הקנדית גם לאחר מועד כניסת התפטרותו לתוקף. כך, באחת מהודעותיו, שלח חליל את הצעת המחיר בשנית, וכן פנה לסעיד עם שאלות שהעלתה החברה הקנדית בנוגע למוצר. ביני לביני, מכר חליל את מניותיו במשיבה לד"ר ריאד מוחמד מפלח אמין (להלן: אמין ). עוד נטען על ידי המשיבה, כי במהלך חודש מאי 2010 נודע לה כי חליל ניצל, ביחד עם המבקשים 7-2, את ההזדמנות העסקית שנפלה לחיק המשיבה בדמות ההתקשרות עם החברה הקנדית, והוא ניצל אותה לצרכיו האישיים ובניגוד לאינטרסים של המשיבה. נטען כי חליל מכר את המוצר לחברה הקנדית באמצעות המבקשות 7-5, ושלשל לכיסו את כל ההכנסות שהתקבלו מהחברה הקנדית.

6.

בהמשך לגילוי זה, נחתם ביום 25.5.2010 זיכרון דברים בין חליל, סעיד ואמין, ובו הוסכם כי חליל ימשיך בהתקשרות מול החברה הקנדית, באישור בעלי המניות של המשיבה, וכי בעתיד יסכמו הצדדים על אופן חלוקת הרווחים מהתקשרות זו (להלן: זיכרון דברים ). ביום 10.6.2010 נחתם הסכם נוסף בין חליל למשיבה, ובו נקבע אופן חלוקת הכספים שיתקבלו מהחברה הקנדית, כך ש20% מההכנסות יוותרו בידי חליל, ו-80% מההכנסות יועברו לבעלי מניות המשיבה. מנגד, המשיבה התחייבה להעניק את כל התמיכה המדעית והטכנית הדרושה לשם קיום ההתקשרות עם החברה הקנדית.

7.

לטענת המשיבה, משנתחוור לה כי חליל לא העביר לה את התגמולים הכספיים שהיה אמור להעביר, היא הגישה תביעה למתן חשבונות ולקבלת הכספים שהעבירה החברה הקנדית למבקשים.

החלטת בית המשפט המחוזי

8.

בית המשפט בחן את חומר הראיות, ושמע את עדויותיהם של חליל ושל עו"ד עמאר טאהא (להלן: עו"ד טאהא ) אשר היה היועץ המשפטי של המשיבה במועדים הרלבנטיים. נקבע כי בעת עבודתו במשיבה, פעל חליל בשמה לרבות באמצעות ניהול משא ומתן עם החברה הקנדית עבורה, חתימה על הסכם עם החברה הקנדית, והעברת תקבולים לבעלי מניותיה של המשיבה בגין ההסכם. עוד נמצא, כי גם לאחר סיום עבודתו במשיבה, המשיך חליל בהתקשרותו עם החברה הקנדית, לרבות עריכת ניסוי קליני לצורך שיווק המוצר, וכן התקשר עימה ביום 10.6.2010 בעסקה מסחרית, שעניינה מכירת רישיון הייצור של המוצר תמורת סכום של 550,000 דולר (עסקה אשר קיומה לא הוכחש על ידי חליל). עוד נקבע, כי הסכם נוסף שהגישה המשיבה מלמד כי הייתה, לכאורה, התקשרות נוספת בין חליל לבין החברה הקנדית, ביחס למכירת המוצר עצמו.

9.

בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח התנהלותו של חליל, הנלמדת מחומר הראיות, עולה המסקנה כי חליל ניצל את ההזדמנות העסקית שהייתה שייכת למשיבה, לטובתו האישית. כן נקבע, כי חליל לא שימש נושא משרה במשיבה גרידא, אלא יש לראותו כמי ששימש שלוח שלה במסגרת המשא והמתן שנוהל, ועל כן הוא חב בחובת אמון כלפיה, מכוח יחסי השליחות ששררו ביניהם. בית המשפט הטעים כי למסקנות אלה הגיע גם בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' טאובר ) , במסגרת תביעה שהגיש צד ג' (אשר היה בעל מניות במשיבה) בגדרה ביקש צד ג' לחייב את חליל בתשלום 26% מהתשלומים שהתקבלו ושיתקבלו מהחברה הקנדית (ת"א 43289-03-12). ממצאיו של בית המשפט בתביעה זו (אשר נדחתה משום שלא עלה בידי צד ג' להצביע על שותפות שנקשרה בינו לבין חליל) עלו בקנה אחד עם ממצאיו של בית המשפט בהליך זה, לרבות באשר לקשר בין חליל לבין החברה הקנדית גם לאחר סיום תפקידו במשיבה; ניצול ההזדמנות העסקית על ידו; ויחסי השליחות הקיימים לחליל כלפי המשיבה. בענייננו, נוכח כל האמור, קבע בית המשפט כי התנאי הראשון למתן צו לחשבונות – מתקיים.

10.

באשר לתנאי לפיו יש להוכיח כי קיימת לתובע זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות; בית המשפט המחוזי קבע כי תנאי זה הוכח כנדרש, ולו ביחס לחלק מהסכומים, ומכל מקום עסקינן בשלב זה רק במתן חשבונות, ולא בהשבת הכספים עצמם.

11.

סיכומו של דבר; בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחה מערכת יחסים מיוחדת של שליחות ונאמנות בין חליל לבין המשיבה, וכן הוכח התנאי הנוסף לפיו קיימת למשיבה זכות תביעה לכאורית, כאשר די בכך שזכות זו עומדת ביחס לחלק מהכספים. אי לכך, הורה בית המשפט על מתן צו לחשבונות, במסגרתו יעבירו המבקשים את החשבונות למשיבה בתוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין, וכן ישלמו למשיבה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 10,000 ש"ח.

12.

ביום 3.5.2017 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מיום 14.5.2017 הוריתי למשיבה להגיש תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, וזו הונחה לפנַי.

תמצית הטענות בבקשת רשות הערעור

13.

המבקשים טוענים שבידי המשיבה מצוי למעשה כל המידע אודות הכספים שנתקבלו מהחברה הקנדית, ועל כן לא קם כל צורך למתן חשבונות. עוד טוענים המבקשים, כי עו"ד טאהא, אשר שימש כעד התביעה היחיד מטעמה של המשיבה, אינו עד ראוי שכן כלל לא היה מעורב בעניינה של המשיבה ואין לו כל ידיעה אישית אודותיה. על כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה משלא מילא אחר הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולא פירט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה שאין לה סיוע. המבקשים ממשיכים וטוענים כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה גם לאחר התפטרותו מהמשיבה המשיך חליל לעמוד בקשר עם החברה הקנדית, היא שגויה ולא מבוססת. באשר להודעות הדוא"ל שהוצגו; נטען כי חליל כלל לא השיב להודעות אלה, ולא עשה בעניינן דבר, למעט העברתן למנכ"ל החדש של המשיבה. עוד נטען, כי לאחר סיום קשריו עם המשיבה, רשאי היה חליל להמשיך ולנהל עסקים עם כל גורם שהוא, לרבות עם החברה הקנדית, זאת בין היתר מכיוון שעזיבתו את המשיבה לא לוותה בכל התחייבות מצדו כלפיה, ולא היה קיים ביניהם כל הסכם המונע או מגביל את חופש העיסוק של מי מהמבקשים. יתר על כן, המבקשים טוענים כי כלל לא הוצגו לפני בית המשפט ראיות שיש בהן כדי להעיד על קשר מיוחד בין חליל לבין המשיבה, ודאי שלא יחסי שולח-שלוח. בהקשר זה נטען עוד, כי בית המשפט סמך את ידיו בקביעתו זו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפי השופטת ב' טאובר

בתביעה שהגיש צד ג' , כאשר המשיבה כלל לא הייתה צד לתביעה זו, עדיה לא נחקרו, ובכל הנוגע לחלקה של המשיבה בפסק הדין האמור, הוא ניתן שלא כדין תוך חריגה מכתבי הטענות שהוגשו.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

14.

המבקשים טוענים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי כלל אינה ניתנת לביצוע, שכן בית המשפט הורה על מתן חשבונות ביחס לכל ההתקשרויות שנעשו בין המבקשים לבין החברה הקנדית במועדים הרלבנטיים, זאת מבלי להבהיר מהם אותם מועדים רלבנטיים, ולאיזו התקשרות התייחס (ההתקשרות בעניין מכירת רישיון ייצור המוצר, או שמא הניסוי הקליני שנערך). באשר לסיכויי הערעור; המבקשים שבים וחוזרים על טיעוניהם בבקשת רשות הערעור, וסבורים כי יש בהם כדי להטות את הכף לטובת היעתרות לבקשת עיכוב הביצוע.

15.

המשיבה טוענת בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, כי סיכויי הערעור נמוכים, זאת מכיוון שהמבקשים כלל לא טרחו להוכיח כי במקרה דנן מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר רק בהתקיימותם ידוֹן ערעור על החלטות ביניים במהלך המשפט, ולא בסופו. נוכח זאת, ראוי לאפשר לבית המשפט לבחון את התמונה המלאה ולהגיע להכרעה בתיק כולו, ורק לאחר מכן יתאפשר לבחון ערעורים על החלטה כזו או אחרת שהתקבלה במהלך ההליך. יתר על כן, נטען כי עיון בבקשת עיכוב הביצוע מעלה כי רובן ככולן של טענות המבקשים נסמכות על ממצאים עובדתיים של בית המשפט, אשר התקבלו לאחר ניתוח מעמיק ומפורט של חומר הראיות שהונח לפניו. לכך יש להוסיף את מסקנותיו של בית המשפט בתביעת צד ג' בפסק דין סופי וחלוט, במסגרתו נקבע כי חליל אכן ניצל הזדמנות עסקית השייכת למשיבה, כאשר פעל בתור שלוחה. באשר למאזן הנוחות; המשיבה טוענת כי המבקשים כלל לא טענו לנזק כלשהו שייגרם להם במידה וימסרו את החשבונות, וממילא לא הציגו תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענה זו. יתרה מכך, נטען כי לא ייגרם למבקשים כל נזק כתוצאה מביצוע ההחלטה, שכן הסעד שנפסק להם במסגרתה ההחלטה דנן אינו הסעד הכספי הסופי שהתבקש, אלא רק החשבונות הנדרשים לשם ביסוס מסד ראייתי לתביעה, וכן נטען כי לא מדובר במסמכים חסויים או סודיים, אשר חשיפתם עלולה להזיק למבקשים.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, בבקשת רשות הערעור, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות (ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע).

17.

כידוע, תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון

בוחן בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע, כאשר במסגרת שלב זה נדרש התובע להוכיח כי בינו לבין הנתבע מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות, וכן כי קמה לו זכות תביעה ביחס לכספים בגינם הוא מבקש לקבל חשבונות. במידה ובית המשפט מכריע כי התובע אכן זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר ל שלב השני . בשלב זה נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו מספקים ואמינים, ורק לאחריו ייקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות [ רע"א 7220/09 יציל פיננסים בע"מ נ' דורון כהן , פס' 2 (24.11.2009); רע"א 8266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ , פס' 24 (16.8.2012); רע"א 1296/14 צוקר נ' דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ , פסקה 12 (7.5.2014)]. אם כן, ההחלטה נשוא ענייננו – בגדרה נבחנה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין חליל ובין המשיבה וכן קיומה של זכות תביעה למשיבה ביחס לכספים שאליהם מתייחסים החשבונות – היא שלב ראשון של הליך הצופה פני שלב שני, שבו ייתכן ותיקבע חבות כספית סופית על-פי החשבונות האמורים. משכך, מהווה היא "צעד אחד בשרשרת, לעבר קבלת הסעד הסופי. היות שהחלטה זו אינה מסיימת את ההתדיינות בין הצדדים, הרי היא 'החלטה אחרת'" [רע"א 4822/16 בן שמחון נ' יקיר , פסקה 6 (16.8.2016)].

18.

לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים המצדיקים מתן רשות ערעור. לאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, איני רואה מקום להתערב בקביעתו לפיה המשיבה הוכיחה את דבר קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינה לבין חליל, המושתתת על יחסי שליחות ונאמנות, ואשר מקימה הצדקה למתן חשבונות. הכרעתו של בית המשפט התקבלה לאחר בחינה יסודית, מעמיקה ומפורטת של החומר הראייתי שהונח לפניו, ולאחר התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדויות השונות. דברים אלו מקבלים חיזוק נוסף בדמות הכרעתו של בית המשפט המחוזי מפי השופטת ב' טאובר , אשר בחנה גם היא את מערכת היחסים שבין חליל למשיבה (הגם שמדובר בתביעה אחרת, ניכר כי המסד העובדתי זהה למסד העובדתי שלפנינו), והגיעה למסקנות דומות לאלה שהגיע בית המשפט בענייננו, באשר ליחסים שבין חליל למשיבה.

19.

באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורית; כידוע, "במסגרת הדיון בתביעה למתן חשבונות די בכך כי ניתן להצביע שלכאורה עומדת לתובע הזכות לתבוע השבה, ולו רק ביחס לחלק מהסכומים, כדי שתקום הזכות הלכאורית למתן חשבונות" [ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ , פ"ד נא(4) 337, 348-347 (1997)]. בית המשפט המחוזי קבע כי מחומר הראיות שהונח לפניו, עולה כי המשיבה הוכיחה שקיימת לה עילת תביעה לכאורית להשבת הסכומים לגביהם היא תבעה את מתן החשבונות, ולו ביחס לחלק מהם. הכרעתו של בית המשפט המחוזי באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורית, נתקבלה, בין היתר, נוכח קשריו של חליל עם החברה הקנדית, הן במהלך תקופת העסקתו במשיבה והן לאחריה, וכן נוכח ההסכמים שנחתמו, לכאורה, בין הצדדים. בשלב ראשוני זה, בו נבחן קיומה של עילת תביעה באופן לכאורי בלבד, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעה זו.

20.

סוף דבר; דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. כפועל יוצא, גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי – נדחית. בנסיבות העניין, ומשהתבקשה תשובה לבקשת עיכוב הביצוע, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.