רע"א 7220/09 יציל פיננסים בע"מ נ. דורון כהן

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטת ד' גנות ), בו נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים, ונתן צו למתן חשבונות. דין בקשת רשות הערעור להידחות.

2.

תובענה למתן חשבונות מתנהלת, בדרך כלל, בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית המשפט קובע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו, נאותים. רק לאחר מכן יקבע אם הוא מחויב בתשלום על פי החשבונות. כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם התקיימו תנאים אלו, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי – יתן בית המשפט צו למתן חשבונות. קיימת חובה לעבור את המשוכה הראשונה לפני קבלת החשבונות, דהיינו, החובה להוכיח את הזכות לחשבונות. תנאי מוקדם למתן חשבונות הוא הוכחה, ולו לכאורה, כי לתובע קמה זכות תביעה לגבי הכספים שעל אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007, בעמ' 215).

3.

במקרה דנן, אין מחלוקת כי בין יציל לכהן התקיימו יחסי סוכנות. מערכת יחסים כזו מהווה ללא ספק מערכת יחסים מיוחדת, העונה על התנאי הראשון לקבלת חשבונות. המחלוקת בין הצדדים נסובה, אם כן, על התנאי השני – קיומה של עילת תביעה לכאורה.

4.

בעניין זה דעתי היא כדעת בית המשפט המחוזי ; כהן עמד בנטל המוטל עליו והוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה. ודוק: בשלב זה נבחנת קיומה של עילת תביעה באופן לכאורי בלבד. כהן התבסס על המסמך מיום 19.3.1996, המאשש את טענתו בדבר קיומו של הסכם בעל פה. כן מתחזקת טענתו של כהן על ידי הסכם מאוחר יותר שנערך בין הצדדים, מיום 1.7.2000, בו נקבע כי העמלות תשולמנה לכהן בשיעור האחוזים הנקובים בספח, אולם התברר כי ספח זה אינו בנמצא. מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה יש להסיק מן העובדה שיציל לא המציאה את הספח המדובר, כי אילו היה מובא, היה פועל לרעתה. גם בכך יש כדי לחזק את גרסתו של כהן. יודגש, כי אין בכך משום העברת הנטל לכתפיה של יציל, כפי שנטען על ידה, שכן המסמך מיום 1.7.2000 צורף לכתב ההגנה, ומשצירפה אותו יציל היה עליה לצרפו בשלמותו – כולל הספח. משלא עשתה כן, בדין הופעלה נגדה החזקה הראייתית כאמור לעיל. כמו כן, עדי ההגנה חזקו בעדויותיהם את גרסתו של כהן. יודגש, כי אין בכך כל פסול, ואין משמעות הדבר כי הנטל הועבר לכתפי יציל.

5.

כמו כן, אינני מקבלת את טענת יציל לשיהוי מצידו של כהן, המצדיק את דחיית התביעה. עד ההגנה מר רדין, אשר היה בתקופה הרלוונטית מנכ"ל יציל, אישר בעדותו כי כהן פנה אליו מספר פעמים בבקשת הבהרות לגבי אופן חישוב העמלה, אולם הלה הפנה אותו להנהלת החשבונות ולמנהל המכירות. לאחר שאלו בדקו וקבעו כי כהן מקבל את העמלה המגיעה לו, הדבר היה מקובל על רדין. כן יצוין, כי מר רדין אף היה ידידו של כהן, וזה האחרון נתן בו את אמונו. עבודתו של כהן אצל יציל הופסקה בשנת 2003, ובשנת 2004 הוגשה התביעה. בנסיבות אלו, אין בהתנהלותו של כהן שיהוי שיצדיק את דחיית התובענה.

6.

לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשות תשאנה בשכר טרחת עו"ד המשיבים בסך 15,000 ש"ח.