רע"א 3681/98 אלימלך רפי נ. יורשי אריאל מסיקה ז''ל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת וכסלר) (להלן - "ההחלטה") בה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן נגדם בהעדר הגנה בבית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 1248/85 ביום 8.7.87 על ידי כב' השופט בן זמרה.

2.נתתי דעתי לטיעוני המבקשים ולתשובת המשיבים ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, משלא הונחה תשתית כלשהי המצדיקה התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

3.המנוח אריאל מסיקה ז"ל הגיש ב1985- תביעה כנגד המבקשים לפיצוי בגין תאונת דרכים שארעה לו ב1982-. המבקשים לא הגישו כתב הגנה לאותה תביעה וכתוצאה מכך ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגדם (להלן - "פסק הדין".) לימים, נפטר התובע ויורשיו - הם המשיבים - פנו לרשויות ההוצאה לפועל לצורך אכיפתו של פסק הדין.

ב19.12.94- פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי פסק הדין טרם הומצא להם עד לאותו מועד. בדיון שנתקיים בפני בית משפט קמא הובאו ראיות על ידי המשיבים לפיהן פסק הדין נמסר לידי המבקשים פעמיים - ב26.8.87- וב20.1.94- אולם הם לא הגיבו למסירות אלה ולא נקטו כל יוזמה לבצע את פסק הדין או לבקש את ביטולו. לטענתם הם אחרו את המועד לבקש את ביטול פסק הדין כיום.

בית משפט קמא הכריע בטענות אלה בקובעו כי נעשתה מסירה כדין של פסק הדין לפחות במועד השני הנטען ב20.1.94- והוסיף כי:

"משפחת אלימלך ידעה לאורך כל הדרך על התביעה וההליכים שננקטו נגדם והתייחסו אליהם באדישות (אם לא בזלזול)."

בהמשך לכך קבע כי המבקשים איחרו את המועד להגשת בקשתם להארכת מועד ולא הראו כל טעמים מיוחדים לבקשת הארכה כזו.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי אפילו היה מתעלם מהאיחור הרב שחל בהגשת בקשת הביטול, גם אז לא היה מוצא מקום לקבל את בקשת הביטול לגופה. זאת, מאחר שהמבקשים לא הראו טעם טוב לביטולו של פסק הדין.

בהקשר לכך, חרג בית משפט קמא מגדרו והיה נכון להתייחס לטיעונים מפורטים מטעם המבקשים באשר לסיכויי הגנתם אם וכאשר פסק הדין יבוטל. הוא נתן דעתו לכל טענת הגנה בנפרד אך גם בטיעונים אלה לא מצא ממש.

4.די לצורך ענייננו בקביעה, המעוגנת בראיות, לפיה השתהו המבקשים השתהות ארוכה שהתמשכה לפחות כשנה בטרם פנו בבקשה לביטול פסק הדין לאחר שנמסר להם כדין, ולא ציינו טעמים מיוחדים להשתהות זו. די בנימוק זה כדי לדחות את בקשתם. (ראה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-). רק חסד עשה בית משפט קמא עם המבקשים כאשר היה נכון לבדוק לגופן את טענות ההגנה שהעלו וגם בדיקה זו לגופה הניבה תוצאה שלילית.

בנסיבות הענין אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא אשר התייחסה לעניינם של המבקשים מעל ומעבר למידה המתחייבת על פי הדין, ואין מקום להתיר להם לערער על ההחלטה משאין לערעור סיכוי להתקבל.

5.לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאותיהם בסכום של 7,000 ש"ח.