רע"א 3693/02 וקטרוניס בע"מ נ. LATTICE SEMICONDUCTOR CORPORATION

החל משנת 1995 שימשה המבקשת כמשווקת של מוצרי FPGA , המכונים גם מוצרי Orca

והינם רכיבים אלקטרוניים מתוחכמים, אשר יוצרו על-ידי חברת Agere System (להלן: Agere ), המאוגדת בארצות-הברית. במסגרת השיווק בישראל הציעה המבקשת ללקוחותיה, אשר מפתחים מוצר טכנולוגי, כי ישתמשו ברכיבים של אותו יצרן באופן בלעדי (התקשרות המכונה “Design Win” ).

בחודש ינואר 2001 מכרה Agere

את קו המוצרים FPGA למשיבה, חברה המאוגדת בארצות-הברית והמייצרת מוצרים דומים למוצרי FPGA , הם מוצרי ה- PLD . המשיבה ניהלה משא-ומתן עם המבקשת, שבמסגרתו נבחנה האפשרות שהמבקשת תשווק את מוצרי המשיבה בישראל. תוך כדי ניהול המשא-ומתן התחייבה המשיבה כי המידע שיימסר לה על-ידי המבקשת יישאר חסוי. המבקשת מסרה למשיבה את רשימת הלקוחות שלה, המחירים הסופיים של כל לקוח וכן מידע על הכמויות הנמכרות והרווחים ממכירות אלו. ואולם, ההתקשרות בין השתיים לא צלחה, והמבקשת טענה כי המשיבה החלה פונה ישירות אל לקוחותיה ופועלת להעברת ההזמנות של Agere ישירות אל המשיבה ולא באמצעות המבקשת.

המבקשת הגישה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן צו מניעה, האוסר על המשיבה להתקשר עם לקוחות המבקשת, שפורטו בנספח לבקשה, להספקת מוצרי FPGA . כן הגישה בקשה למתן צו המחייב את המשיבה למכור למבקשת מוצרים אלו במחיר שבו רכשה אותם בעבר מ- Agere או במחיר טוב יותר, הניתן לסוכני המשיבה בישראל. זאת, בהסתמכה על עילות של הפרת התחייבות לסודיות, גזל סוד מסחרי, הפרת חובת תום-הלב בניהול משא-ומתן ועשיית עושר ולא במשפט. בצירוף לתובענה הגישה המבקשת בקשה למתן צווים זמניים.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את הבקשה למתן הצווים הזמניים, וכך הסביר:

אין ספק כי המשיבה יכולה להשיג את כל אותה האינפורמציה העשויה לשמש אותה בקשריה עם לקוחות ה" Design Win " מכוח הזכויות אותן רכשה מ- Agere ולפיהן היה על המבקשת להעביר ל- Agere את המידע אותו העבירה במסגרת המשא ומתן, כפי שאכן נעשה על ידי המבקשת. משכך, לא קיים קושי למשיבה בהשגת המידע האמור ולמידע זה אין ערך מוסף ממשי עבורה. לעניין זה, אין נפקות אם שעה שהמבקשת העבירה למשיבה את המידע היה כבר המידע מצוי בידיה אם לאו.

...

הסכם השיווק לא שלל העברת זכויות Agere לגורם שלישי ובכלל זה כל המידע הרלבנטי למוצרי ה" Design Win ".

בנסיבות אלו, לכאורה אין לראות במידע אותו העבירה המבקשת למשיבה במסגרת המשא ומתן משום "סוד מסחרי" כמשמעותו בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט1999-.

...

בשלב זה לא ניתן לקבוע אם אמנם המשא ומתן נוהל בחוסר תום לב, או שמא נוהל בתום לב ולא עלה יפה. השימוש במידע אותו העבירה המבקשת למשיבה, אם נעשה, היה במסגרת זכותה של המשיבה כפי שפורט לעיל. שימוש כזה אינו בגדר הפרת התחייבותה לסודיות.

כך, גם איני מוצא פגם בכך שהמשיבה נקטה בפעולות שיווק בזמן המשא ומתן כדי לשמור על שוק הלקוחות בהעדר מפיץ למוצרי ה- Orca .

עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא מצא במקרה זה נסיבות המצדיקות חריגה מן ההלכה, לפיה זכות ההפצה אינה זכות קניינית. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי סיכויי המבקשת לזכות בתביעתה לצו מניעה קלושים, וכי גם אם הפרה המשיבה את זכויות המבקשת, הרי שתרופתה הראויה היא תביעת פיצויים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טענה המבקשת, כי שגה בית-המשפט כאשר קבע, כי המשיבה הייתה יכולה ורשאית לקבל את המידע מ- Agere . לטענת המבקשת, היא התקשרה עם Agere בשני סוגי הסכמים: הסכם סוכנות, שחל על ארבעה לקוחות ספציפיים, שלהם מכרה Agere ישירות את הרכיבים, והסכם הפצה, לפיו מכרה Agere למבקשת רכיבים והמבקשת מכרה אותם ללקוחות. לפיכך, לטענת המבקשת, מצוי המידע בנוגע ללקוחות אלו אך ורק בידי המבקשת ושייך אך ורק לה. עוד טענה המבקשת, כי הסכם ההפצה בינה לבין Agere שלל במפורש מ- Agere את העברת זכויותיה של המבקשת לגורם שלישי; כי המידע על הלקוחות היה ידוע רק למבקשת ובחלקו ל- Agere ולא לאחרים ולפיכך עונה על הגדרת סוד מסחרי. המבקשת הוסיפה, כי בתהליך ה-" Design Win " משקיע המפיץ מאמצים רבים, אשר נושאים רווח, רק כאשר הלקוח חוזר ומזמין הרכיבים; וכי לאור העבודה הרבה הנדרשת כאמור, מגן היצרן על המפיץ בדרכים שונות; ולפיכך, יש הצדקה לחרוג מן ההלכה, לפיה זכות ההפצה אינה זכות קניינית. לבסוף טענה המבקשת, כי אין למנוע אכיפת זכות או התחייבות חוזית רק בשל העובדה כי היא גם ניתנת לפיצוי בכסף, וכי נִזקה של המבקשת אף אינו ניתן לכימות ובלתי-הפיך.

מנגד תמכה המשיבה את יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי והוסיפה, כי אין מקום להתערבות ערכאת ערעור בהחלטה על מתן סעד זמני, וכי טענותיה של המבקשת הן למעשה בקשה להתערבות בממצאים העובדתיים שקבע בית-המשפט המחוזי. עוד טענה המשיבה, כי המידע שהועבר לא היה סוד מסחרי ולא מידע סודי ולא היה שייך למבקשת; כי כל המידע שנמסר למשיבה על-ידי המבקשת נעשה לצורך בדיקה, האם המבקשת מתאימה לשמש כמפיצה מטעם המשיבה בישראל; וכי לאחר שהוחלט שלא למנותה למפיצה, הושמד המידע שנמסר. לטענת המשיבה, המידע שנמסר אף לא היה נחוץ למשיבה, שכן זהות הלקוחות וצורכיהם המיוחדים היו ידועים למשיבה עוד בטרם יצרה קשר כלשהו עם המבקשת, שכן, המשיבה התקשרה עם Agere בחודש דצמבר 2001 ורכשה את קו מוצרי ה- Orca , הזכויות בהם, הזכויות בשוק המוצרים ברחבי העולם ובכל ה-" Design Win " הקיימים בתמורה ל250- מיליון דולר, ובמסגרת העיסקה קיבלה המשיבה מ- Agere את כל המידע שהייתה זקוקה לו, לרבות מידע מקיף בנוגע ללקוחות. לטענת המשיבה, מהסכם ההפצה אף עולה במפורש, כי כל המידע היה קניינה של Agere . המשיבה הסבירה, כי במהלך עשר השנים האחרונות מכרה המשיבה בישראל מוצרי PLD לכל החברות המופיעות בנספח לבקשה למעט חברה אחת; כי היא מכירה היטב את שוק ה- FPGA בישראל, שכן כל לקוח הרוכש FPGA הוא לקוח פוטנציאלי של מוצרי המשיבה; וכי אף ניתן להעלות את שמות הלקוחות בחיפוש פשוט באתרי האינטרנט השונים. המשיבה המשיכה וטענה, כי בקשתה של המבקשת היא שהמשיבה לא תוכל להמשיך ולהתקשר על-מנת לספק FPGA מתוצרתה ללקוחותיה מזה שנים בקשר לפרויקטים חדשים שלמבקשת לא היה כל חלק בהשגתם; כי הסעד השני שדורשת המבקשת הוא כי בית-המשפט יכפה את המבקשת על המשיבה כמפיצתה בישראל; וכי בהיענות לבקשה זו יש כדי סיפוק בקשתה העיקרית בטרם נשמעה התובענה לגופה. לבסוף טענה המשיבה, כי אף אם כל הנטען על-ידי המבקשת נכון הוא, עדיין לכל היותר הנזקים שעלולים להיגרם לה ניתנים לפיצוי כספי, בעוד שצו מניעה יגביל באופן ניכר את חופש העיסוק של המשיבה, וזאת אף לאור נכונות המשיבה כי המבקשת תמשיך למכור ללקוחות המשיבה את מוצרי ה- FPGA

שנותרו אצלה במלאי.

דין הבקשה להידחות.

עיקר טענותיה של המבקשת הופנה כלפי קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי. לאחר שמיעת ראיות, קבע בית-המשפט המחוזי, לצורך ההחלטה בבקשה למתן צווים זמניים, כי הסכם השיווק בין המבקשת ל- Agere לא שלל העברת זכויות לגורם שלישי; כי המידע שהעבירה המבקשת למשיבה לכאורה אינו "סוד מסחרי"; וכי המשיבה יכולה להשיג את כל המידע הנ"ל מכוח הזכויות שרכשה מ- Agere , לפיהן היה על המבקשת להעביר את אותו מידע ל- Agere והיא אף העבירה אותו.

על ממצאים עובדתיים אלו חולקת, כאמור, המבקשת, ואולם במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור, אין מקום להתערב בהם. ברי, כי המחלוקות בין הצדדים יִדונו במסגרת התובענה עצמה, וכי גם אם יוכח

שהמשיבה הפרה את זכויותיה של המבקשת, הרי שנִזקה ניתן לפיצוי כספי.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.