רע"א 3705/06 פלוני נ. קצין התגמולים

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא טימור והשופטים הנדל ודברת) בע"א 1127/05 מיום 6.4.06, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן החוק) (השופט בדימוס י' גנן, ד"ר ל' וינוגרד ומר ל' פלד), בו"ע 2083/00 מיום 31.5.05.

ב.המבקש פנה אל קצין התגמולים על מנת שהלה יכיר בו כנכה לפי החוק, וזאת בגין פגימה נפשית של סכיזופרניה; המדובר במחלה שנתגלתה ב-1986 התביעה הוגשה במקורה ב-1992. בתחילה דחה קצין התגמולים את התביעה מחמת התיישנותה, אולם לאחר ניהול הליכים משפטיים בשנים 1998-1997 הורה בית המשפט המחוזי להאריך את מועד ההתיישנות ולדון בתביעה גופה. ביום 9.2.00 דחה קצין התגמולים את התביעה, תוך שהסתמך על חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר אליעזר פלדינגר, אליו הופנה המבקש לבדיקה רפואית על ידו, וקבע כי אין מתקיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי משכבר. על החלטה זו ערער המבקש לועדת הערעורים בבאר-שבע (להלן הועדה).

ג.הועדה דחתה את הערעור. היא שללה את גירסת המבקש, שתמך יתדותיו בחוות דעת רפואית מטעם ד"ר יצחק בן-ציון, וקבעה כי תנאי התפתחותה של מחלת הסכיזופרניה אינם ידועים, ומכל מקום לא נמצא לגבי המבקש כל אירוע חריג שגרם ללחץ או טראומה במהלך השירות הצבאי, אשר ניתן לקבוע שבעטיו פרצה המחלה. לא זו אף זו. הועדה ציינה כי בעת שהתפתחה המחלה שררה מערכת יחסים עכורה בין המבקש לאשתו, שייתכן והיא הגורם לפרוץ המחלה. הועדה ביכרה את חוות דעתו של ד"ר פלדינגר על פני זו של ד"ר בן ציון, תוך שהוסיפה כי אף ד"ר בן ציון לא התכחש להשפעה אפשרית של יחסי הזוגיות העכורים על התפתחות המחלה. חיזוק לדבריה מצאה הועדה בעובדה, שהמבקש קודם בדרגה ובתפקיד במהלך שירותו הצבאי וזכה לשבחים רבים על ביצוע תפקידו.

ד.המבקש עירער לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה, בנימוק כי הטענות שהועלו הן רובן ככולן טענות עובדתיות, וכי לא נפלה טעות משפטית בפסק הדין של הועדה.

ה.בבקשה דנא טוען המבקש, כי הועדה ובית המשפט המחוזי התעלמו מטענות עובדתיות שונות שהועלו על ידו שיש בהם כדי לשנות את קביעותיה; כי ד"ר בן-ציון קבע בחוות דעתו באופן חד משמעי שתנאי השירות הצבאי הם שגרמו להתפרצות המחלה, וכי היה מקום ליתן משקל יתר לחוות דעת זו, כיוון שהתשתית העובדתית עליה היא נסמכת מבוססת על מסמכים וחוות דעת מומחים שבדקו את המבקש סמוך לפרוץ המחלה; הועלו טענות שונות כנגד האמור בחוות דעתו של ד"ר פלדינגר. עוד נטען כי פסק הדין של הועדה עומד בניגוד להלכה שנפסקה בדנ"א 5343/00 קצין

התגמולים נ' אורית אביאן

פ"ד נו (5), 732.

ו.(1) חוששני, בכל הרצון הטוב, כי אין בידי להיעתר לבקשה. המדובר בבקשה בגלגול שלישי, שהיא תחומה במחלוקת הצדדים ואינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית שמעבר לכך. עם זאת עיינתי בה אף לעיצומה. אכן, המחלוקת נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי המעוגנת במידה רבה בתחום הרפואי, ולעניין זה נשמעו בפני הערכאה הראשונה טיעוני הצדדים ונחקרו הרופאים בעלי חוות הדעת, וכן עיינה הועדה בכל המסמכים. אף בערכאת הערעור נשמעו כמובן טיעוני המבקש.

(2) הערכאה הראשונה קבעה כי אין המדובר במקרה שבו היה לשירותו הצבאי של המבקש גוון חריג, שהיה גורם מהותי בפריצתה של המחלה, אשר היא קונסטיטוציונאלית מטבעה. בפרשת אביאן הנזכרת נאמר, כי "שירותה של המבקשת אכן היה רווי מתחים" (עמ' 766, השופט - כתארו אז - חשין), מה שאין כן בענייננו. הערכאה הראשונה לא מצאה, כי שירותו הצבאי של המבקש התאפיין בתנאים חריגים של לחץ ודחק ובאירוע שהביא לידי התפרצותה של המחלה; היא לא ראתה את השינוי בתפקידו הצבאי של המבקש ככזה שתרם לפרוץ המחלה. העדפת חוות דעתו של המומחה מטרם המשיב על זו שמטעם המבקש, גם אם יכלה הועדה להחליט אחרת, אינה מהוה עילה להתערבות ערעורית, לא כל שכן בגלגול שלישי.

(3) טענה מרכזית בבקשה, היא, שמשקבעה הערכאה הראשונה כי (בניסוח שברישת הבקשה) "המצב בין המבקש לבת זוגתו התפתח על רקע המחלה", ובניסוח אחר (בסיפת הבקשה) "כי המחלה גרמה להתערערות היחסים בין המערער לאשתו חייבה דחיית חוות דעת ד"ר פולדינג (צ"ל פלדינגר – א"ר) וקביעה כי נכות המערער נגרמה עקב השירות". ואולם, הערכאה הראשונה נימקה את גישתה במרכיב נטל הראיה, וסברה כי המבקש לא עמד בו וכי כפות המאזניים לא היו מאוזנות אלא נטו לחובתו. באופן מפורט נאמר על ידי הועדה בסקירה העובדתית, כי בתקופת שירותו של המבקש בבסיס ליד חיפה "החלו, כמעט בו זמנית, בעיותיו הנפשיות של המערער והופר שלום הבית בינו לבין אשתו". ועוד נאמר, "אנו לא מצאנו כי במהלך שירותו הצבאי של המערער היה אירוע כלשהו שיש בו כדי להביאו לכדי מצב של 'דחק חריג'". על רקע זה יש לקרוא את דבריה של הועדה בהמשך, כי "על רקע התפתחותה של המחלה היתה מערכת יחסים עכורה בין המערער לבין אשתו, שהיה בה כדי להשפיע על מהלך מחלתו ועל סיכויי החלמתו". הערכאה הראשונה קשרה, אם כן, בבירור את ההתפתחות הנפשית בנסיבות משפחתיות אישיות, ודחתה טענה בדבר נסיבות הקשורות לשירות. בית המשפט המחוזי לא מצא כי נפלה בדברים אלה כל טעות משפטית. לא מצאתי דופי משפטי בקביעה זו.

(4) אוסיף, כי על פי המבחנים בעניין הקשר הסיבתי שסוכמו בפרשת אביאן (עמ' 759-758), שלפיה הנטל להוכיחו מוטל על החייל, יש להוכיח את הקשר הסיבתי הקונקרטי (אירוע או מצב שהחייל היה נתון בו), את הדיקות הקשר בין השירות לפגיעה, וכן התפרצות מחלה בעת השירות ובשל אירוע הקשור בו. באמות מידה אלה הכף אינה נוטה לקבלת משאלתו של המבקש. וכפי שכתב בית משפט זה שם (עמ' 759), "כולנו נסכים, למשל, כי במקום שבו פורצת מחלה קונסטיטוציונלית, ולא נוכל לקשור באורח סביר בין המחלה לבין אירוע ספציפי כלשהו שאירע לחייל תוך כדי השירות, אין כל הצדקה כי נאמר – ואכן לא נאמר – כי המחלה פרצה 'עקב' השירות". ראו גם ע' יעבץ חוק הנכים, 474 ואילך, לסקירת הפסיקה. בענייננו שלנו אין אירוע ספציפי שניתן להצביע עליו השונה מתנאים מקובלים של שירות צבאי, ואף אין מדובר בתפקיד המהווה מעין "מצב" שהלחץ בו הוא מיוחד וחריג. לגורם הסובייקטיבי לא חבר איפוא גורם אובייקטיבי.

(5) נוכח כל האמור, ובכל הצער על מצבו של המבקש, לא אוכל להיעתר לבקשה.