פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
3707/00
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המבקשים
:
1.
נסיעות ספלנדיד בע"מ
2.
ספלנדיד חברה לרכב (1987) בע"מ
3.
מן יצחק
נגד
המשיבים
:
1.
פרלשטיין סנטר בע"מ
2.
שלמה פרלשטיין
בקשה
להארכת מועד
בשם
המבקשים: עו"ד חיים מן
בשם
המשיבים: עו"ד בנימין אייל
החלטה
זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. (כב' השופט י. עדיאל) בשלושה ימים. עיקרי העובדות הרלוונטיות הן כדלקמן:
המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק בורר. בפסק הדין נדחתה הבקשה בשל האיחור בהגשתה, והתקבלה בקשת המשיבים לאישור פסק הבורר. על כך מבקשים המבקשים לערער בפני בית משפט זה.
את האיחור מנמק בא כוח המבקשים בכך שפסק הדין שהתקבל במשרדו ביום 3.2.2000, אך הובא לידיעתו רק ביום 7.2.2000. עוד טוען הוא כי תאריך קבלת פסק הדין הוטבע רק על מכתב הלוואי, אשר לא היה מונח בפניו, כך שטעה לחשוב כי פסק הדין התקבל ביום 7.2.2000. המערערים הגישו, איפוא, את בקשת רשות הערעור, ורק לאחר שהמשיבים טענו כי אחרו את המועד, הוגשה הבקשה שבפני.
הלכה היא כי טעות של עורך דין או בעל דין במניין הימים להגשת ערעור אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. (ראו: זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, עמ' 891 ואילך; ב"ש 587/86, סח'ל בשארה נגד סוריה אבו עטא ואח' , פ"ד מ(4) 9; בש"א 169/87, רלה וינשטיין נגד הפועלים ליסינג בע"מ ואח' , פ"ד מא(4) 785; בש"א 5778/94, מדינת ישראל נגד ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל , פ"ד מח(4) 872; בש"א 5469/94, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד מור ואח' , פ"ד מח(5) 834; בש"פ 9069/99, גדעון ספירו נגד מדינת ישראל , תקדין עליון 2000(1) 620, ועוד).
זאת ועוד: בבקשה גופה נטען כי האיחור התגלה למבקשים רק בעקבות העלאת הטענה בתגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור. כלשון הבקשה: "דבר הטעות התברר לבא-כוח המבקשים רק על ידי קבלת תגובת המשיבים לענין זה, ודבר הטעות התגלה לאחר בדיקה אינטנסיבית שנעשתה במשרד הח"מ...".
טענה זו אינה מתיישבת כלל ועיקר עם העובדה שבהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט נרשם, באחד מסעיפיה, התאריך הנכון בו הומצא פסק הדין למבקשים. בא-כוח המבקשים בתצהירו מנסה להסביר את הדבר כדלקמן:
"ככל הנראה רשמתי בסעיף 6 לבקשה מועד מסירת פסק הדין הנכון כפי שנחתם על גבי המכתב הנלווה לפסק הדין מבית המשפט כשהמכתב הנלווה עוד עמד לפני, מה שלא היה כן לאחר מכן".
מהסבר זה עולה שהמועד הנכון של קבלת פסק הדין היה ידוע לבא כוח המבקשים בעת הכנת הבקשה, וקשה ליישב בין גירסה זו לבין הגירסה המרכזית המוצגת בבקשה, לפיה בא כוח המבקשים ידע לראשונה על מועד ההמצאה רק לאחר הגשת בקשת רשות הערעור.
מכל מקום, בין אם אניח כי מועד ההמצאה של פסק הדין היה ידוע לבא כוח המשיבים ובין אם לאו, בשני המצבים היה עליו לברר ולבדוק מתי במדויק הומצא לו פסק הדין. השיכחה או ההימנעות מבירור זה אינן מהוות טעם מספיק להארכת המועד.
תנאי נוסף להארכת המועד הוא קיומו של סיכוי טוב לזכות בהליך. מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר אישר את פסק הבורר עולה, כי על אף שבית המשפט קיבל רבות מטענותיהם של המבקשים, נדחתה בקשתם לביטול פסק הבורר בשל האיחור בהגשתה. פסק הדין הוכרע בעיקר בשל קביעת בית המשפט המחוזי כי פסק הבורר הומצא למבקשים כדין באמצעות הפקסימיליה, והמועד להגשת הערעור צריך להימנות החל מאותה המצאה.
ההיבטים השונים של המצאה בפקסימיליה נדונו לא אחת (ראו, לדוגמא, ע"א 1113/97, אסמעיל נגד סלימאן , תקדין עליון 97(2) 59; ע"א 27/99, מרקוביץ נגד פילו , תקדין עליון 99(3) 16; ע"א 5813/99, דיאב נגד עירית תמרה ואח' , פ"ד נא(1) 241), ואילו הקביעות העובדתיות הקשורות להמצאה ודאי שאינן מעוררות שאלות החורגות מעניינם של הצדדים. כך שנראה כי סיכוי המבקשים לזכות ברשות ערעור ממילא לא היו גבוהים ביותר.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד. אני מחייבת את המבקשים בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח, בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום המצאת החלטה זו למבקשים, עד תשלומן בפועל.
ניתנה היום, י"ז בתמוז תש"ס
(16.7.2000)
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר
ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00037070.
V02