רע"א 3710/10 צבי לאופמן נ. הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

לפניי רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן ) בע"א 1884/09 מיום 18.4.2010 במסגרתו נדחה בחלקו ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: הוועדה העליונה ו- חוק נכי רדיפות הנאצים , בהתאמה) בתיק 162141 מיום 11.6.2009.

העובדות בתמצית

1.

המבקש הוכר כנכה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים ובעקבות החלטתה של הוועדה העליונה נקבעו לו אחוזי נכות כדלקמן: 30% בגין תגובה נפשית לרדיפות; 10% בגין צלקת בקרקפת; 10% בגין צלקות אחרות ו-10% בגין דרמטיטיס סבוראית. בגין פגימה נוספת שעניינה התקרחות לא נקבעו למבקש אחוזי נכות היות שהוועדה סברה כי מדובר בהתקרחות חלקית אשר על פי תקנה 76 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), התשמ"ד-1983 שיעור הנכות בגינה הוא 0%. דרגת הנכות המשוקללת נקבעה ל-48.97%.

2.

בערעורו לבית המשפט המחוזי טען המבקש כי הגדרת הפגימה המוכרת הרלוונטית לעניינו הינה דילדול שיער ולפיכך, להשקפתו, היה על הוועדה לקבוע את שיעור הנכות בגינה כ-20% בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' אינגבר, מנהל מחלקת עור ומין בהסתדרות מדיצינית הדסה, שהוגשה מטעם המבקש. עוד טען המבקש כי היה על הוועדה להחיל בעניינו את הוראת תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), התשמ"ד-1983 (להלן: התקנות ), גם ביחס לנכותו הדרמטולוגית. סוגיה נוספת שהועלתה על ידי המבקש הינה המועד ממנו הוא זכאי לפיצוי בגין הנכויות הדרמטולוגיות. הוא טען כי יש לקבוע את תחילת זכאותו החל מחודש ינואר 2002, מועד הגשת התביעה.

3.

באת כוח המשיבה טענה כי יש לדחות את הערעור בשל העובדה שהוועדה הרפואית פעלה על פי הסמכות הנתונה לה, תוך בחינת טענותיו הרפואיות של המבקש והתייחסות לכל אחת מהן. באשר לתשלום הרטרואקטיבי נטען כי תיקו הרפואי של המבקש אבד ומשכך אין יכולת לבדוק את מועד תחילת התשלומים, אולם היא הסכימה כי אם לא הוחל בתשלום הגימלה מינואר 2002 טעון הדבר תיקון.

4.

בית המשפט המחוזי ציין כי בעוד שפרופ' אינגבר סבר כי דלדול שיער עונה להגדרה "התקרחות מלאה" לפי תקנה 77 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות קביעת דרגת נכות ), הוועדה העליונה לא סברה כך וקבעה כי אין מדובר בהתקרחות מלאה ומכאן שהתקנה הרלוונטית היא תקנה 76 לתקנות קביעת דרגות נכות. בית המשפט המחוזי קבע כי בהחלטתה זו פעלה הוועדה בהתאם לסמכות הנתונה לה וכי הוא לא מצא עילה להתערב בהחלטה. בית המשפט המחוזי ציין, למעלה מן הנדרש, כי הפירוש שניתן על ידי הוועדה העליונה לתקנות 76 ו-77 לתקנות קביעת דרגת נכות מתיישב עם לשונן הברורה והחד משמעית, והן יושמו בעניינו של המבקש בהתאם למצבו.

בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערבות בהחלטתה של הוועדה העליונה גם בסוגיית שיעור הנכות שנקבע למבקש בגין דרמטיטיס סבוראית ובגין הצלקת בקרקפת.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של המבקש בעניין החלת תקנה 12 לתקנות בעניינו. הוסבר כי הוראתה של תקנה 12 נועדה לאפשר העלאת שיעור הנכות ביחס לנכים שחומרת מצבם הכללית עולה על שיעור הנכות שנקבע. נקבע כי מאחר שאין חולק כי הפגימות הדרמטולוגיות משפיעות על מצבו הכללי של המבקש, יש להחיל את הוראת תקנה 12 בשיעור זהה על מכלול הנכויות המוכרות.

בעניין התשלום הרטרואקטיבי קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שהתביעה להכרה בנכויות הדרמטולוגיות הוגשה בינואר 2002, המבקש זכאי לתשלום בשל הנכויות שהוכרו החל מתאריך הגשת התביעה וכי אם התשלומים שולמו ממועד מאוחר יותר יש לתקן את המחדל. כן נקבע כי ההפרשים (אם ישנם) יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2002.

נימוקי הבקשה

5.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן ביטוי לכך כי במקרה דנן לא ישבו בוועדה העליונה שלושה רופאי עור כנדרש בסעיף 9(א) לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק לפיצוי נפגעי גזזת ). לטענתו, בוועדה לא ישב כלל רופא עור והיא לא הפעילה שיקול דעת רפואי מקצועי כמתחייב.

לטענת המבקש, קבעה הוועדה העליונה שיעור פיצוי של 0% בגין דלדול השיער, וזאת

בניגוד לקביעותיהם של מומחים שונים, ביניהם מומחים מטעם המדינה. כמו כן טוען המבקש כי בעייתו הרפואית נופלת לגדרה של תקנה 77 לתקנות קביעת דרגת נכות. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא שקל את העובדה כי מדובר במצב מחמיר של דילדול שיער שנותר יציב וכל זאת כאשר אין תופעת התקרחות קיימת בקרב בני משפחתו של המבקש, דבר הנותן לטענתו תוקף לכך שאלמלא ההקרנות שעבר המבקש ושבגינן הוכר כנכה, היה מצבו שונה.

המבקש טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא קבע למבקש לפחות כ-20% נכות בגין מחלת דרמטיטיס סבוראית ממנה הוא סובל.

לבסוף, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר דן בערעור בלא שתיקו הרפואי של המערער היה בפניו ובלא שעיקרי הטיעון מטעם המבקש לא היו בפני המבקש במועד הדיון היות שלא הוחזרו לו טרם הדיון על ידי מזכירות בית המשפט כפי שהובטח לו.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

7 .

הבקשה שלפניי הינה בקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי", לאחר ששתי ערכאות דנו בעניין. כלל ידוע הוא כי אין בית משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור במקרים כגון אלה, אלא בנסיבות שבהן מתעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת נשוא הבקשה [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה מעין זו, שכן היא מתמקדת כולה בנסיבותיו האישיות של המבקש בלבד.

8 .

דין הבקשה להידחות גם לגופה. המחלוקת בדבר סיווגו של דילדול השיער שבו לוקה המבקש לתקנה 76 או 77 לתקנות קביעת דרגת נכות וכן המחלוקת סביב קביעת שיעור הנכות המתאים בגין מחלת הדרמטיטיס סבוראית ממנה הוא סובל, הינן מחלוקות הנופלות לגדר שיקול הדעת הרפואי שבסמכותה של הוועדה העליונה להפעיל. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי כי הוועדה העליונה פעלה במסגרת הסמכות הנתונה לה על פי דין וכי לא נמצאה עילה להתערב בהחלטתה. קביעתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה הינה קביעה מנומקת ואין מקום להתערבות בה על ידי בית משפט זה.

בשולי הדברים יצויין כי מעיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובנספחי הבקשה עולה כי הועדה העליונה (שהחלטתה עמדה במוקד ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי) מונתה מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים ולא מכוח חוק לפיצוי נפגעי גזזת, הגם שבעניינו של המבקש אכן ניתנה גם החלטה נפרדת על ידי ועדה רפואית אשר מונתה מכוח חוק לפיצוי נפגעי גזזת.

עוד יצויין כי מנוסח החלטת הועדה העליונה כפי שהוא מופיע בחומר שהועבר לעיוני עולה כי לפחות אחד מחברי הוועדה העליונה הינו מומחה למחלות עור. זאת, כנדרש בפסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש (ע"א 1866/08 מיום 13.11.2208), אשר בעקבותיו הוחזר הדיון לוועדה הרפואית העליונה שקיבלה את ההחלטה נשוא בקשה זו.

9.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.