רע"א 3710/14 יהודה פלח נ. עו"ד יוסי דרור - כונס נכסים

1.

מהבקשה על נספחיה עולה כי המבקשים מנסים בפעם המי-יודע-כמה לעכב את מכירת הבית.

2.

אקדים ואזכיר כי אין דרכו של בית משפט שלערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים. מכל מקום, עיינתי בתמליל השיחה בין כונס הנכסים לחוקר הפרטי, ולא התרשמתי כלל מ"אקדח מעשן". נהפוך הוא. בשיחה מנסה כונס הנכסים לשכנע את החוקר, כרוכש פוטנציאלי, בכדאיות רכישת הנכס, תוך שהוא מתייחס לכך שהמשיב 3 מנסה להתחמק ולהפחית מתשלום התמורה. תמהני מדוע סבורים המבקשים כי יש בתמליל זה משום ראיה חדשה התומכת בטענתם בדבר תרמית, מזימה, קנוניה וכיו"ב בין הכונס לרוכש, עד כדי ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 28.1.2003 (פסק הדין עצמו לא צורף משום מה לבקשה).

אציין כי למרות שהמבקשים "דקדקו" בכל מילה של הכונס בהקלטה, כביכול הדברים תומכים בעמדתם, משום מה לא מצאתי התייחסות מצידם לדברי הכונס בהקלטה כי המבקש ביצע מעשי ונדליזם בנכס, בכך שהרס את יחידות הדיור בנכס.

3.

אשר על כן אני דוחה את בקשת רשות הערעור על הסף אף ללא צורך בתגובה.

ממילא איני נדרש לבקשה לסעד ארעי שנתבקש. אציין כי בקשה דומה שהגישו המבקשים נדחתה אך ביום 21.5.2014 (רע"א 1743/14), משלא הפקידו המבקשים את סכום הערבון הנדרש, כך שהבקשה דכאן אינה אלא ניסיון "לעקוף" החלטה זו, לאחר אין ספור הליכים בהם נקטו המבקשים לעיכוב מכירת הבית.

4.

סוף דבר שכל הבקשות נדחות על הסף ללא צורך בתגובה. המבקשים ישאו בהוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.