רע"א 1743/14 יהודה פלח נ. בנק לאומי למשכנתאות

המבקשים הודיעו כי הם מבקשים למחוק את ההליך שבכותרת בשל חוסר יכולת להפקיד את העירבון שנקבע, וזאת במשך להחלטה מיום 27.4.2014, ומשבוחרים הם שלא לעמוד על ההליך, אני מורה על מחיקתו כמבוקש (ובנסיבות העניין אין מקום להורות על דחייתו, כבקשת המשיבים 1-2).

נותרה על הפרק שאלת חיובם של המבקשים בהוצאות המשיבים 1-2, הטוענים כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובתם משנדרשו להגיש תשובה מפורטת לבקשת רשות הערעור וכן בקשות ותגובות הנוגעות לאי הפקדת העירבון.

המבקשים טוענים מצידם כי דרישה זו של המשיבים 1-2 חסרת תום לב, ועמדו בתגובתם על התנהלותם של המשיבים 1-2 ועל טענותיהם כלפיהם לגופם של דברים, כמו גם על מצבם הכספי והבריאותי.

ואולם, ככלל בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. כמו כן הנחת המוצא היא כי במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת הגשת הליך ערעורי על החלטה או פסק-דין תקפים של בית המשפט קמא, בעל הדין אשר גרם להוצאות הוא שצריך לשאת בהן. הנחת יסוד זו ניתנת אמנם לסתירה, אך הנטל לסתור אותה מוטל על יוזם ההליך (ראו: בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.2007); רע"א 2081/08 שאשא נ' א.פ.י.אף יזמות והשקעות (12.11.2008); עע"ם 7026/10 באר מרים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עירית טבריה (15.1.2012)).

במקרה דנן סבורני כי לא עלה בידי המבקשים לסתור הנחת יסוד זו.

הטעם אותו ציינו המבקשים כעומד ביסוד בקשת המחיקה הוא חוסר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון שנקבע. ואולם המבקשים בחרו שלא להגיש בקשה לפטור מהפקדת עירבון בד בבד עם הגשת ההליך או מיד לאחר שנמסרה להם הודעה על קביעת עירבון, וטענו לראשונה לחוסר יכולת כלכלית לאחר שהמשיבים 1-2 הגישו בקשה לדחיית ההליך מחמת אי הפקדת עירבון ולאחר שהמועד להפקדתו חלף (וראו החלטתי מיום 8.4.2014). המבקשים לא הבהירו התנהלות זאת ובתוך כך לא הבהירו מדוע בחרו שלא לפרוש תשתית עובדתית מלאה בצירוף אסמכתאות להוכחת טענתם בדבר חוסר יכולת כלכלית, בין אם טרם חלוף המועד להפקדת העירבון ובין אם לאחריו, על מנת שההליך שיגישו יתברר לגופו. טענת המבקשים לפיה לא הגישו בקשת פטור בשל העובדה שנדרשו להפקיד סכום כספי בערכאה קמא בהתאם להחלטה מיום 1.4.2014 הינה מוקשית, ולו מן הטעם שההודעה בדבר קביעת עירבון נשלחה למבקשים באמצעות הפקסימיליה עוד ביום 11.3.2013, ולפיה היה עליהם להפקיד עירבון בתוך 15 ימים. מכאן כי המועד להפקדת העירבון חלף עוד קודם למועד מתן החלטת בית המשפט קמא, מה גם שלא הובהר מדוע באותה החלטה היה כדי למנוע הגשתה של בקשה למתן פטור מהפקדת עירבון, כפי הנטען, ומכל מקום המבקשים לא הודיעו דבר לעניין העירבון עד אשר הגישו המשיבים 1-2 בקשתם לדחיית ההליך, ובתגובה שהגישו תחילה ביקשו הם ארכה להגשתה של בקשת פטור.

בנסיבות אלו ואף אם נניח כי העירבון אכן לא הופקד מחמת חוסר יכולת כלכלית כפי הנטען, הרי שבהינתן העובדה שטענות המבקשים לגופם של דברים לא באו לכלל בירור ודיון, אין בטעם הנזכר כדי ללמד על כך שהגשת ההליך הערעורי היתה מוצדקת. כן מובן כי אין מקום להכריע במסגרת הבקשה שבפניי במכלול טענות המבקשים לעניין התנהלותם של המשיבים. לפיכך, ומשהמשיבים 1-2 הגישו תשובה לבקשת רשות הערעור וכן בקשה לדחיית ההליך משהעירבון שנקבע לא הופקד, סבורני כי קמה הצדקה לחייב את המבקשים בהוצאותיהם.

עם זאת, העובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית אכן משליכה על שיעור ההוצאות שיש לפסוק. כמו כן ולצד השלב בו התבקשה המחיקה יש לקחת בחשבון את העובדה שהמשיבים 1-2 לא הוכיחו מה היה שיעור הוצאותיהם בפועל.

בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הרלבנטיים ונתתי דעתי גם למצב הכלכלי הנטען של המבקשים, יחוייבו המבקשים בשכר-טרחת עורכי-דין ובהוצאות משפט של המשיבים 1-2 בסך של 3,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.