רע"א 3734/06 דניאל עזרן נ. משרד הביטחון

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2716/05 (כב' השופטת ש' דותן) מיום 5.4.06, שלפיו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה (להלן: הועדה ), על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: החוק ), מיום 21.7.05.

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המבקש הינו יליד שנת 1970, התגייס לשירות חובה בצה"ל בשנת 1990 בפרופיל 97, בתפקיד של טכנאי מטוסים, עד תום שירותו בשנת 2004. המבקש הוכר כנכה על פי החוק בשל פגיעה בשמיעה בגין חשיפתו לרעש לאורך שירותו הצבאי.

3.הועדה הרפואית המחוזית קבעה כי המבקש סובל מחבלה אקוסטית הנובעת מתנאי שירותו הצבאי, לרבות ליקוי שמיעה בשתי האוזניים בתדירויות הגבוהות בשיעור של 30 DB , אולם אין להכיר בטנטון כרוני ממנו סובל המבקש.

לפיכך קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של אחוז אחד. המבקש הגיש ערר על ההחלטה. הועדה דחתה את הערר ולכן המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה היה מקום לקבוע את נכותו בשיעור של עשרה אחוזים לפי פרט 72ג(2) של תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל – 1969 (להלן: התקנות ), כולל טנטון קבוע, בנימוק שהועדה הסתמכה על בדיקות אודיומטריות, שלפיהן אין המבקש סובל מטנטון קבוע. מאחר ומדובר בשאלה מקצועית רפואית המצויה בשיקול דעתה של הועדה החליט בית המשפט המחוזי שלא להתערב בה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.המבקש טוען בבקשתו כי הועדה ובית המשפט נמנעו מלדון בטענותיו כי החבלה ממנה הוא סובל ידועה ככזו העלולה להביא לטנטון, ובהתעלמם מתלונותיו הרצופות והעקביות בדבר קיומו של טנטון קבוע בשתי האוזניים. כן שגו בהימנעות מהתייחסות לחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו. לדעתו, משעמד בתנאי הסף אשר נקבע על ידי המחוקק בכל הנוגע לחומרת הפגיעה בשמיעתו, לא היתה רשאית הוועדה הרפואית הדנה לקבוע כי אין להכיר בכך שהמבקש סובל מטנטון קבוע, בנימוק שמדובר ב"נזק מזערי" לשמיעה. שיקול זה, שהוא השיקול היחיד על בסיסו נשללה זכאות המבקש לקביעת נכות בגין טנטון קבוע מנוגד ללשון החוק, בלתי רלוונטי ואסור.

5.עיינתי בבקשה, בהחלטות הוועדות וכן בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, כלל הוא שבית המשפט ייעתר לבקשה לקיים דיון בפני ערכאת ערעור שנייה מקום בו הבקשה המועלית בפניו נוגעת לסוגיה משפטית עקרונית, אשר עניינה חורג מעניינם של הצדדים לבקשה. במקרה דנן, טענות המבקש אינן מצדיקות להיעתר לבקשה היות ועניינן בקביעת הוועדה הרפואית שבבסיסה מצבו הרפואי של המבקש (ראו: רע"א 5129/05 מנשרי נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)). אכן, ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער נכלל בתחום שנקבע בפרט 72 לתקנות, ואולם, הועדה קבעה על יסוד הבדיקות החוזרות שערך כי המבקש אינו סובל מטנטון קבוע, שכן "הפרמטרים של האודיומטריות וצורות העקומה לא תומכות בכך". מכאן, שבניגוד לטענת המבקש, הועדה לא נמנעה מלדון בשאלת הטנטון על יסוד קביעת שיעור ליקוי השמיעה, שכן אימצה את קביעת הועדה המחוזית בעניין, אלא קבעה לגופו של עניין ועל יסוד הבדיקות שערך, כי המבקש אינו סובל מטנטון קבוע. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להתערב בקביעות הוועדות, שהן קביעות שברפואה, ובפסק הדין של בית המשפט קמא שאישר אותן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.