פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3741/22
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. עומר פוקס
2. אדם בן עזרא
נ ג ד
המשיבים:
1. בסיס הנדסה בע"מ
2. רג'אע שינאוי
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-ע"א 44435-11-21 מיום 30.03.2022
שניתן על ידי השופטים מ' נד"ב, ח' קיציס ו-א' גורמן
בשם המבקשים:
עו"ד עדי כהן;
עו"ד נטלי דדון
החלטה
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 30.3.2022, בע"א 44435-11-21 (השופטים מ' נד"ב , ח' קיציס ו- א' גורמן ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בראשון לציון, מיום 22.8.2021, בת"א 45683-12-18 (השופטת ר' ארד ), שבגדרו נדחתה תביעת המבקשים, משווקים של שני פרוייקטים מסוג תמ"א 38 שיזמה המשיבה 1, לתשלום דמי תיווך, ולפיצוי בגין אובדן דמי תיווך.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. המבקשים טוענים כי החלת חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים ) על "מערכת היחסים שבין קבלן לבין משווק בעסקות תמ"א 38" , מהווה "עניין בעל נפקות ציבורית ממדרגה ראשונה" , שכן "סיווג זכותם של משווקים בעסקות מסוג תמ"א 38 כ'עניין אישי'" , בהתאם לאמור בסעיף 10 לחוק המתווכים, "חותרת לפגיעה בחופש העיסוק [...] של משווקים ומתווכים אחרים" , ו "מעוותת את חוק המתווכים שהנו חוק צרכני" .
דא עקא, לשאלה זו – תשובה ברורה בדין החרות. סעיף 1 לחוק המתווכים מגדיר "תיווך במקרקעין" באופן הבא: "תיווך במקרקעין –
הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעיסקה בזכות במקרקעין" . לשון החוק אינה משתמעת לשני פנים; החוק אינו מבחין בין קטגוריות שונות של מתווכים או לקוחות. הטעם שניתן לכך בפסיקה הוא, כי "הבחנה חדה מדי בין גורמים פרטיים לגורמים עסקיים חוטאת לתכלית החוק, ככל שזו מכוונת ליצירת סדר וודאות בשוק התיווך, מעבר להגנה על רוכשי הדירות. לא למותר לציין בהקשר זה, כי בסופו של דבר הסדרתו של תחום התיווך בחקיקה מגנה אף על המתווך, שמטבע מקצועו מספק את שירותיו מראש, בטרם ניתן לו תשלום – ולעתים ללא בטוחה ממשית שיקבלו. זאת ועוד, הבחנה חדה בין גורמים פרטיים ומסחריים עלולה אף לעורר קשיים יישומיים רבים בכל הנוגע ל'קטגוריזציה' של מקרים" (ע"א 3384/16 מזרחי נ' מרקוביץ , פסקה 49 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (5.7.2018)). נוכח האמור, ברי כי ניסיונם של המבקשים לחמוק מלחסות תחת כנפיו של חוק המתווכים – נדון לכישלון, וכי השאלה ה'עקרונית', שאותה הציגו – לאו שאלה היא. מתן הרשות לערער גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. פסקי הדין של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי – מנומקים, מפורטים, ונותנים מענה לטענות המבקשים.
אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.
משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ח בסיון התשפ"ב (17.6.2022).
ש ו פ ט