רע"א 3749/99 יצחק שוורץ נ. ראובן בן הרוש

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס. ג'ובראן) מיום 9.4.99 בתיק בר"ע 1348/98 בו נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקש על החלטת ראש ההוצל"פ מעכו (כב' הרשם אוחיון).

2.לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה ולתגובות המשיבים, באתי לידי מסקנה כי אין להיענות לה, ואלה עיקרי הטעמים לכך:

(א) העובדות הצריכות לענין הן בקצרה אלה:

המשיב 1 הגיש בקשה לביצוע שטר כנגד משיב 2. ביום 2.1.96 נדחתה התנגדות משיב 2 לביצוע השטר והוא חוייב בתשלום החוב תוך מתן הוראה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל.

ביום 18.7.90 הטיל הזוכה עיקול על רכוש המשיב 2 המצוי בדירת המבקש בתורת צד ג'. המבקש הינו אחיו של החייב. בעת שהגיעו המוציאים לפועל לביצוע העיקול, ביקש המבקש כי הרכוש נשוא העיקול לא ייתפס ובאותו מעמד חתם על גבי צו עיקול כי הוא מתחייב להסדיר את החוב בתוך 7 ימים. אי לכך, ביצוע צו העיקול נדחה.

זוהי לשון ההתחייבות כפי שנכתבה על גבי צו העיקול ואשר אין חולק על אמיתותה:

"30 מקלחונים, צבעים שונים, צורות שונות, בהערכת אחיו כל מקלחון שווה ערכו 2,500 ש"ח כפול 30 מקלחונים. אחיו יצחק שוורץ (ת.ז. 69017801) מתחייב בחוב אחיו שתוך 7 ימים מהיום ישלם את החוב בתיק הוצל"פ זה. לכן דחיתי בצוע צו העיקול עד להסדרת החוב תוך 7 ימים. ולראייה באו על החתום המוציא לפועל והמבקש."

החוב לא נפרע, והמבקש צורף כחייב נוסף לתיק ההוצל"פ מכח סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967-, והוא חוייב בחוב הפסוק.

בדיון שהתקיים בפני ראש ההוצל"פ הוא קבע כי דו"ח העיקול מדבר בעד עצמו ומשקף התחייבות מטעם המבקש להסדיר את החוב הפסוק תוך פרק זמן של 7 ימים. הוא דחה את טענות המבקש כי חתם תחת לחץ בלתי סביר או מתוך טעות. כן הוא קבע כי המבקש לא נקט בכל פעולה כדי לבטל את תוקפה של ההתחייבות בה נתחייב על גבי צו העיקול - דרך שהיתה פתוחה בפניו אילו סבר באמת כי התחייבותו חסרת תוקף. יתר על כן, כך קבע, המבקש עצמו שילם סכום כסף לחשבון החוב אשר שולם זמן ניכר לאחר מתן ההתחייבות הנדונה. מכאן הסיק ראש ההוצל"פ כי המבקש הבין והסכים ביודעין לכך כי יהיה בגדר חייב לצורך הליכי הוצל"פ אלה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר אימץ את גישת ראש ההוצל"פ בקובעו כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לקעקע את תקפות התחייבותו על גבי צו העיקול. נקבע כי התחייבות זו עומדת בחזקת התקינות כל עוד לא הוכח אחרת, וחזקה זו לא הופרכה, משלא הוכח כי ההתחייבות נפגמה בשל לחץ בלתי חוקי או פגם אחר.

(ב) בפנינו טוען המבקש כי החלטות הערכאות דלמטה בטעות יסודן וזאת מאחר שסעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל כלל אינו חל על נסיבות עובדתיות כגון אלה שלפנינו. על פי הטענה, במתן התחייבות המבקש על גבי צו העיקול לא ניתנה ערובה כמשמעותה בחוק זה ולכן אין היא ניתנת למימוש או לחילוט כאמור באותה הוראה. מכאן, כי לא ניתן במסגרת סעיף 83 לצרף את צד ג' כחייב נוסף להליכי ההוצאה לפועל.

(ג) בתגובתו טוען משיב 1, ראשית, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ובלא בקשת אורכה ולכן דינה להידחות על הסף.

שנית, ולגופו של ענין, אין מקום ליתן רשות ערעור לערכאה שלישית בנסיבות מקרה זה. יתירה מזו: פסקי הערכאות דלמטה מנומקים היטב ואין להתערב בקביעותיהם.

(ד) על רקע תיאור העובדות כמפורט לעיל, יש לומר:

(1) בקשתו של המבקש לרשות ערעור אכן הוגשה באיחור בלא שנתבקשה הארכת מועד לענין זה. פסק דינו של בית משפט קמא ניתן ב9.4.99- בהעדר הצדדים וניתן להניח כי הוא נשלח לצדדים. אולם אפילו לא נתקבל על ידי המבקש כפי שנאמר בתצהירו מיום 11.4.00 - הרי מכל מקום ב27.4.99- בוצע עיקול מטלטלין בביתו במסגרת צירופו כחייב נוסף לתיק ההוצל"פ. סביר בהחלט להניח כי במועד זה כבר ידע על קיום פסק הדין ועל קשר הגומלין בין העיקול לבין פסק הדין אף שהוא כופר בכך בתצהירו. מנין 30 הימים חלף בטרם הוגשה הבקשה לרשות ערעור ב31.5.99- ובקשה להארכת מועד כאמור, לא הוגשה.

(2) אולם מעבר לכך:

המדובר בענייננו בבקשה לערכאה שלישית לדון ולהכריע במחלוקת אשר נדרשו לה כבר שתי ערכאות קודמות ואשר אינה חורגת מגדר עניינם של הצדדים הישירים לה, ואין נילווה לה מימד עקרוני-ציבורי המצדיק היזקקות לערכאה שיפוטית שלישית.

(השווה ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פד"י לו(3) 123).

3.ולגופו של ענין:

הצדק עם הערכאות הקודמות בפרשנות שניתנה על ידם לסעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל ויישומו על מערכת העובדות שלפנינו.

סעיף 83 קובע לאמור:

"ניתנה ערובה לפי חוק זה, וראש ההוצאה לפועל נתן צו לממש אותה או לחלט אותה, תבוצע הערובה כאילו היתה פסק דין."

"ערובה" מוגדרת בסעיף ההגדרות של החוק כ-

"ערבון, ערבות, התחייבות או בטוחה בכל צורה שהיא."

ההתחייבות שניתנה על ידי המבקש כפי שנרשמה על גבי צו העיקול עונה להגדרת "ערובה" על פי החוק, ולכן מוסמך היה ראש ההוצל"פ להחליט כי הוא מורה על ביצועה כאילו היתה פסק דין, והדרך שננקטה במקרה זה היא לצרף את המבקש כנותן ההתחייבות כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ של אחיו, הוא החייב העיקרי. (השווה בר-אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, מהד' 4, עמ' 527 פרק 233).

יתירה מזו: אין להוציא מכלל אפשרות כי ראש ההוצל"פ עשוי היה לפעול כנגד המבקש גם במסגרת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל כמי שבתורת צד שלישי, ללא הצדק סביר, נמנע מלמסור למוציא לפועל נכסים מעוקלים על פי צו עיקול, שאז

"רשאי ראש ההוצל"פ לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שלמו החייב..."

מכל הטעמים האמורים, אין להיענות לבקשת רשות הערעור ואני דוחה אותה.

על המבקש לשלם למשיב 1 הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח.