פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3750/10
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. אתי רשתי -דנינו
2. ד"ר אליצור ברנשטיין
3. מכון שלם בע"מ
נ ג ד
המשיב:
עו"ד פנחס פישלר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא המר) מיום 13.4.10 בע"א 3670/07
תאריך הישיבה:
י"ט
בכסלו תשע"ג (3.12.12)
בשם המבקשים:
עו"ד ערן קייזמן
בשם המשיב:
בעצמו
החלטה
השאלה האמיתית שבמחלוקת בין הצדדים היא ביסודה, האם על פי המצב הקיים בדין בישראל מוגבל הטיפול בפסיכותרפיה לפסיכולוגים קליניים (או כיום – לפסיכולוגים מומחים). בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 3224/02 השיב על כך בפסק דינו מיום 17.9.06 בשלילה, אך סבר שיש לברר עוד האם ההכשרה בתואר ראשון ושני במדעי ההתנהגות מאפשרת עיסוק במקצועה של המשיבה 1 כמטפלת בפסיכותרפיה בגדרי סעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977, שלפיו "לא יראו בעיסוק בפסיכולוגיה פעולה שעשה אדם באקראי או במהלך עיסוקו במקצועו כדין ובתום לב". בית משפט השלום, שאליו הוחזר הדיון, בת"א 10315/01, סבר שהתשובה לכך חיובית, במסגרת הכשרתה ותאריה של המשיבה 1 במסגרת עיסוקה כדין כמטפלת משפחתית. בית המשפט המחוזי, בפסק הדין נשוא הבקשה מיום 21.4.10, לא נדרש לשאלה זו, ועל פי עובדות המקרה סבר שההסכמה בין הצדדים באשר לטיפול פסיכותרפי לא כללה הסכמה לטיפול משפחתי, גם אם לדעת המשיבים מדובר בטיפול שוה לטיפול פסיכותרפי. לכך הוסיף בית המשפט המחוזי, בחינת למעלה מן הדרוש, כי הוא חולק על הכרעת אותו בית משפט מחוזי הנזכרת מעלה, כי אין הטיפול מוגבל לכל מי שאינו פסיכולוג קליני (כיום פסיכולוג מומחה) ולדעתו יוחד התחום לפסיכולוג. הוא הטעים, כי ההערה היא למעלה מן הדרוש. נוסיף לשלמות התמונה, כי מדינת ישראל, עוד בשלב מוקדם של הטיפול בפרשה, לא הביעה עמדה בתיק (הודעה בת"ק 14569/98 משנת 2000), וצר לנו על כך. איננו רואים לנכון ליתן רשות ערעור. רשות ערעור בגלגול שלישי – וכאן שישי – ניתנת כאשר מדובר בנושא בעל אופי ציבורי או משפטי. ברי כי דבריו של בית המשפט המחוזי בתיק נשוא הבקשה באשר לנושא הכללי היו בחינת הערת אגב, שהוא עצמו לא ראה כמחייבת, ובודאי לא נחלוק אנו על כך שאיננה מחייבת. אשר להכרעה האופרטיבית, היא תחומה לעובדות המקרה, ולגביה איננו רואים ליתן רשות ערעור. המצב המשפטי נכון לשעה זו ומבלי שלפנינו טיעונים יסודיים מטעם כל הנוגעים בדבר, כולל המ דינה ואיגודים מקצועיים רלבנטיים, איננו חורג מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בגלגול ראשון כאמור (מ-17.9.06), ובהמשך לו על כל מקרה להיבחן לנסיבותיו. מובן כי ככל שהסוגיה טעונה יתר הבהרה, עליה להתברר אם על-ידי המחוקק ואם בהליך שבו יישמעו כל הטיעונים כאמור.
בנתון לאמור, איננו נעתרים איפוא לבקשת רשות הערעור. אין צו להוצאות בבית משפט זה.
ניתנה היום, כ' בכסלו התשע"ג (4.12.12).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת