רע"א 3760/06 אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. גבי דהן

המשיב הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה, וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למבקש 0% נכות צמיתה. הוגש ערר על החלטה זו. בינתיים עתר המשיב למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בית משפט השלום דחה בקשה זו, בקבעו כי עצם קיומו של הליך ערר תלוי ועומד אינו שולל מקביעת הועדה הרפואית את סיווגה כ"קביעה על-פי דין" לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. המבקש השיג על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי. השגתו נתקבלה. בית המשפט המחוזי פסק כי כל עוד עניינו של הנפגע תלוי ועומד בפני הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, אין בפני בית המשפט "קביעה על-פי דין" ויש מקום למינוי מומחה רפואי. בית המשפט המחוזי הסתמך, בהקשר זה, על החלטת בית משפט זה ברע"א 8210/02 מחמוד אבו אסעד נ' סלאח זועבי , תק-על 2002(4) 689. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי "אכן בימ"ש רשאי להמתין לקביעת ועדת הערר אך בעניינו של המבקש מציין בימ"ש קמא בהחלטתו במפורש כי הליך הערעור מצוי רק בתחילת דרכו וכי הוא קובע מועד לדיון סופי או דיון על פי סעיף 4ג' לחוק – על בסיס נכות בשיעור 0%".

המבקשים מלינים על החלטה זו. ייאמר מיד: מקובלת עלי טענת המבקשים כי החלטת בית משפט זה בעניין אבו אסעד הנ"ל ניתנה בנסיבות שונות מאלה שבענייננו. שם, הורה בית הדין האזורי לעבודה על כינוסה של ועדת עררים נוספת בעניינו של המשיב - זאת לאחר שביטל את החלטת הוועדה. בנסיבות אלה, כך נפסק, "כשהעניין תלוי ועומד וההחלטה עצמה בוטלה - ספק אם ניתן לומר כי קיימת בעניינו של המשיב קביעה על-פי דין". עוד פסקנו, כי "תכליתו של ההליך הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא לייעל את הדיון בשאלת הנכות הרפואית" וכי בנסיבותיו של אותו מקרה, "הימנעות ממינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט היתה מסכלת את תכלית החוק".

בענייננו, החלטת הועדה הרפואית לא בוטלה. משכך, היא מהווה "קביעה על-פי דין" כמשמעות תיבות אלה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. אכן, קביעה של ועדה רפואית – כל עוד לא שונתה – היא שרירה וקיימת, והיא מחייבת בהליך לפי חוק הפיצויים אפילו הוגש ערר או עשוי להיות מוגש ערר. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע פנייה לבית המשפט בבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי.

החלטתי, אפוא, לקבל את בקשת רשות הערעור, ולדון בעניין כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כמו-כן, החלטתי לקבל את הערעור, במובן זה שבית משפט השלום יצא מנקודת הנחה שאכן קיימת קביעה על-פי דין בעניינו של המשיב, אך ידון ויכריע בבקשה להבאת ראיות לסתור, אם תובא בפניו בקשה כזו וכן ישקול את האפשרות לקבל נתונים על הליך הערעור, אם ימצא צורך ותועלת דיונית בכך. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.