פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3764/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
בלום אהרון
נ ג ד
המשיבים:
1.
לוין מאיר
2. אור מבואות ירושלים בע"מ בפירוק וניהול מיוחד
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.04.2017 בהפ"ב 3545-03-15 שניתן
על ידי כבוד השופט ב' צ' גרינברגר
בשם המבקש: עו"ד
קידנר עדי
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 29492-02-15 ובהפ"ב 3545-03-15, שניתן ביום 5.4.2017 על-ידי השופט ב' צ' גרינברגר .
הצדדים ניהלו הליכים משפטיים על רקע סכסוך שעסק בהסכמים שנכרתו ביניהם בנוגע לבניית יחידות דיור במושב מבוא ביתר. במסגרת ההליכים, הועבר חלק מהסכסוך להכרעת הבוררת עו"ד אלישבע שקד (להלן: הבוררת ). ביום 18.1.2015 ניתן פסק בוררות בסכסוך, בגדרו נקבע, בין היתר, כי המבקש מחויב לשלם למשיב 1 סכומי כסף שונים. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי, כשטענתו המרכזית הייתה שהבוררת חרגה מסמכותה, ועל כן קמה עילה לביטול הפסק מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בית המשפט דחה את הטענה. על רקע זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנא. המבקש סבור כי ישנה הצדקה לבחון את טענותיו פעם נוספת, כיוון שהמקרה מעורר שאלות משפטיות עקרוניות. כך למשל, המבקש טוען כי שאלה עקרונית המתעוררת במקרה דנן הינה האם בורר שהופנה אליו סכסוך מבית המשפט, רשאי לדון בסוגיות שלא הופיעו בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט. כן טוען המבקש כי יש מקום למתן רשות ערעור בנסיבות המקרה כיוון שנגרם לו עיוות דין בהליך.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה. כידוע, תפקידו המרכזי של של בית המשפט העליון בהליכי ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות, הוא לדון במקרים אשר מעוררים שאלות עקרוניות, משפטיות או ציבוריות, המחייבות דיון בערכאה הגבוהה לצורך פיתוח או הבהרת הדין. המקרה דנן אינו עומד באמת מידה זו. ברי, כי השאלה האם הבוררת דנן סטתה מהסמכות שהוקנתה לה אינה חורגת מנסיבות המקרה הפרטני. בענייננו הדברים ברורים במיוחד, שכן המחלוקת בין הצדדים לעניין השאלה האם הבוררת חרגה מסמכותה, מתמקדת בפרשנות ההסכמה בין הצדדים על גבולות הבוררות. ודוק: הצדדים נחלקו בשאלה כיצד יש לפרש את הסכמתם להעביר להכרעת הבוררת את "יתרת התביעה" שלא הוכרעה בהליכים שהתקיימו בת.א. 9648/07, וכיצד לפרש את המילים "יתרת התביעה" בהקשר זה. מובן כי מחלוקת זו אינה חורגת מנסיבות המקרה הפרטני. יצוין כי גם השאלה האם בורר שהופנה אליו סכסוך מבית המשפט, רשאי לדון בסוגיות שלא הופיעו בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט, קיבלה התייחסות מפורטת במסגרת פסק דינו של בית המשפט, אשר ציין כי ממילא בענייננו כתב התביעה "הוא התוחם את היקף סמכותו של הבורר" (פסקה 45 לפסק הדין).
גם טענת המבקש כי יש ליתן לו רשות ערעור משיקולי צדק אינה יכולה להתקבל. כפי שנזדמן לי לומר אך לאחרונה: " אמנם, בית משפט העליון רשאי לפתוח את שעריו גם במקרים שבהם מתחייבת התערבות ערעורית מצדו משיקולי צדק או מניעת עיוות דין; אלא שבנדון דידן הודגש לא אחת, כי 'לא כל טעות, או קביעה שלכאורה ניתן היה לקבעה אחרת, עולות כדי עיוות דין'... לא למותר לציין, כי ברובם המוחלט של המקרים, בקשות רשות ערעור המבוססות על טענת 'עיוות דין' אינן מתקבלות. אף שבעלי הדין משוכנעים כי ההכרעה שנתקבלה בעניינם שגויה ובלתי צודקת, יש מרחק רב בין תחושה זו - אף אם לעיתים היא נכונה - לבין הכרה ב'עיוות דין' המצדיק לבחון את הסכסוך באופן חריג על-ידי הערכאה העליונה. הדברים נכונים בפרט, כאשר נמצא כי בעלי הדין קיבלו את יומם לפני הערכאות וההליכים התקיימו בעניינם כתקנם " (רע"א 3092/17 אזולאי נ' חב' "לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח" בע"מ
(30.5.2017)). בענייננו, המבקש קיבל את יומו לפני הערכאות. בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לכל טענותיו והשגותיו, ללא יוצא מן הכלל. ההליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, כמו גם פסק דינו, מקיפים ומעמיקים, ואף אם המבקש חש כי תוצאת ההליך מקפחת אותו, איני סבור כי ניתן לומר כי נגרם לו "עיוות דין" בהליך, באופן שמצדיק לבחון את טענותיו פעם נוספת.
נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בסיון
התשע"ז (1.6.2017).
ש
ו פ ט