רע"א 3773/08 איוב גאזי נ. צבי שפיגל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא וסרקרוג) מיום 23.3.08 בתיק בר"ע 3195/08, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום (השופט חדיד) מיום 18.2.08 בתיק א' 9053/06.

ב.

בשנת 2006 הגיש המשיב תביעה נגד המבקש. במסגרת הליכי גילוי מוקדם חויב המבקש להעביר למשיב קלטת מסוימת. המבקש עתר לדחיית מסירת הקלטת עד לאחר קבלת תצהיר תשובה לשאלון שנשלח למשיב (בש"א 10732/07). ביום 22.7.07 דחה בית המשפט את הבקשה, והורה למבקש להעביר את הקלטת למשיב ללא שיהוי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי (בר"ע 2013/07) נדחתה ביום 17.9.07. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 9288/07), וזו נדחתה ביום 7.11.07. בהליכים אלה לא ניתן עיכוב ביצוע. ביום 19.11.07 התקיים דיון מקדמי נוסף - בו התברר כי המבקש טרם העביר את הקלטת, והוא חויב לעשות כן בתוך 14 יום, ולא - לא תתקבל הקלטת כראיה. ביום 5.12.07 (לאחר חלוף המועד שנקבע) ניסה המבקש להעביר לעיון המשיב את תמליל הקלטת (בבקשה נטען כי בימים שקדמו לכך לא מצא המבקש את באת כוח המשיב במשרד) - אך באת כוח המשיב סירבה לקבל את התמליל, ודרשה לקבל את הקלטת. ביום 10.12.07 נתן בית משפט השלום החלטת הבהרה, לפיה החלטתו מתייחסת לקלטת עצמה. ביום 13.12.07 ניסה המבקש להעביר את הקלטת למשיב, אך זה נתקל בסירוב לקבלה. בהמשך המציא המשיב למבקש תשובות לשאלון (ביום 16.12.07) ותצהירי עדות ראשית (ביום 1.1.08) - בהתאם ללוחות הזמנים שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 19.11.07.

ג.

ביום 24.12.07 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להעברת הקלטת. דיון בבקשה התקיים ביום 13.2.08, והיא נדחתה על - ידי בית משפט השלום בהחלטה מנומקת מיום 18.2.08. בתמצית, נקבע כי אמנם:

"הליכי פרוצדורה הינם מסגרת רחבה וגמישה... אולם דומה כי במקרה זה הנתבע (המבקש - א"ר) חצה כל גבול... ומכל מקום, מתן ארכה נוספת להמצאת הקלטת לצד שכנגד והשימוש בה כחלק מראיות הנתבע, תגרום עוול לתובע (המשיב - א"ר)" (עמ' 3).

נקבע כי בהתחשב בהליכים המרובים שניהל המבקש היה מקום להקפדה יתרה מצידו, "ומשלא כך היו פני הדברים, אין לנתבע להלין אלא על עצמו" (שם). סופו של דבר הבקשה נדחתה, ונקבע כי הקלטת לא תוגש כראיה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 23.03.08. בתמצית, נקבע כי הבקשה אינה:

"אלא נסיון נוסף, לעקוף את החלטות בתי המשפט שניתנו, ולנקוט בדרך של 'עשיית דין עצמי'. בדין דחה בית משפט השלום בקשה להארכה נוספת... לאחר שהתובע כבר המציא תצהיר תשובות לשאלון וכן הגיש תצהיר עדות ראשית... למעשה אילו נעתר בית משפט קמא לבקשה, היה נותן יד להתעלמות המבקש... ולפגיעה ממשית בזכותו של התובע" (עמ' 2).

ד.

כלפי החלטה זו הוגשה הנוכחית, בה נטען, בין היתר , כי נעשו מאמצים להמציא את תמליל הקלטת בתוך המועד שנקבע, וכי שגה בית המשפט בקובעו שקבלת הקלטת כראיה תגרום עוול למשיב - תוך שהוא מונע מהמבקש להגיש ראיה חשובה מטעמו ובכך גורם לו עוול. נטען כי המשיב נהג בחוסר תום לב שעה שסירב לקבל את הקלטת (ביום 13.12.07), וכי מדובר בעמידה על כללי הפרוצדורה

באופן המסכל את האפשרות לבירור מהותי ועשיית צדק.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אין זאת רק משום שאין היא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) ותחומה היא במחלוקת הצדדים, אלא בעיקר כיון שהחלטות בתי המשפט הקודמים עיינו בהילוך המבקש בתיק: זאת - משעשה דין לעצמו ובמשך חודשים ארוכים נמנע מהעברת הקלטת. משאלת המבקש לאחֵר את העברת הקלטת נדחתה בשלוש ערכאות - אך הוא נותר במסלול של השתהויות שהתקשיתי להבינו. אכן, "אין הפרוצידורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום" (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר , פ"ד כו(1) 320, 325 - השופט עציוני; רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(לא פורסם)). ועל כל זאת, אין ספק כי לאחר שכבר הוגשו תשובת המשיב והתצהירים מטעמו, קשה להלום קבלת ראיה שלא הועברה לעיונו. יתכן שהמשיב נקט בעמידה דווקנית על זכותו הדיונית שלא לקבל את הקלטת שלושה ימים טרם הגיש את תצהיר התשובות לשאלון שהועבר לו - אך בנסיבות חוששני כי אין למבקש להלין אלא על עצמו. בתי המשפט מבקשים להקדיש את זמנם ככל הניתן יותר לפתרון סכסוכים מהותיים, וככל הניתן פחות למעקשים פרוצדוראליים. אכן,לבעל דין הזכות לנהל גם קרבות שבפרוצדורה, אך יש גם משמעות וגבולות למינון ולמספר הערכאות.

ו.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.