רע"א 3786/98 קרני שמעון נ. טל-אור

המשיבה הגישה בבית משפט השלום בירושלים תביעה כנגד המבקשים בגין עוולת לשון הרע. תחילתו של הסכסוך בין הצדדים בקלטות שהזמינה המשיבה מן המבקשים, שעבורן שילמה בשלושה שקים. לשניים מן השקים לא היה כיסוי וננקטו בגינם הליכי הוצאה לפועל. בעקבות זאת, כנטען בכתב התביעה, פירסמו המבקשים פירסומים שונים ביחס למשיבה, שלטענתה הם מהווים לשון הרע. את הגנתם מבססים המבקשים על טענת "אמת דיברתי".

במסגרת ההליכים בפני בית משפט השלום, הגישו המבקשים בקשה להורות למשיבה להשיב לשאלון, שכלל גם שאלה אודות תלונות שהוגשו נגד המבקשת למשטרה. בית המשפט (כבוד השופט י' ברקלי) דחה את הבקשה משום שהשאלון הוגש שלא במועד שנקבע בתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וכן משום שסבר שאין בו כדי לתרום לדיון הוגן ולחסכון בהוצאות.

כמו כן, הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט להורות לבנק הבינלאומי הראשון להמציא להם תדפיסים מחשבון המשיבה, ולמשטרת ישראל להמציא תדפיס רשימת תלונות שהוגשו כנגד המשיבה, אם הוגשו. המבקשים נימקו בקשתם זו בכך שמסמכים אלה יוכלו לבסס את טענת הגנתם כי דיברו אמת כאשר יחסו לתובעת קיומן של תלונות נוספות נגדה על הונאה ומשיכת שקים ללא כיסוי. בית המשפט דחה את הבקשה, מהטעם שעל המבקשים לבסס את טענתם על סמך חומר שהיה בידיהם לפני שדיברו דברם, ושאין לאפשר להם לחפש ראיות אצל המשיבה תוך פגיעה בצנעתה המוגנת בחוק.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובקשתם נדחתה. בית המשפט המחוזי סבר שעל אף שתדפיסי חשבון הבנק של המשיבה עשויים להיות ראיה רלוונטית במשפט, אין הם ראיה החיונית להגנתם של המבקשים, ועל כן לא התקיים טעם מיוחד המצדיק סטיה מחובת הסודיות שבין בנק ללקוחו, כפי שנקבע ברע"א 1917/82 סקולר ואח' נ' ג'רבי ואח' , פ"ד מז(5) 764.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. בבקשתם טוענים המבקשים כי המסמכים שביקשו הם קריטיים להגנתם, והדרך היחידה הפתוחה בפניהם להשיגם היא באמצעות צו של בית משפט.

על פי הכללים הנקוטים בידינו אין ניתנת רשות לערעור נוסף בבית משפט זה אלא בשאלה משפטית חשובה החורגת מהענין שבמחלוקת בין הצדדים. לפיכך, מבלי לחוות דעה ביחס לנימוקי שתי הערכאות הראשונות, אינני רואה הצדקה למתן רשות לערעור נוסף.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.