רע"א 3831/12 אלי פינטו נ. השתתפויות בנכסים בע''מ

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) בעש"א 59952-01-12 שניתן ביום 16.4.12.

1.

המבקש הוא בעל זכויות חכירה בחלקת משנה המצויה במרכז המסחרי בנצרת עילית. המשיבה היא בעלת חלק מזכויות החכירה בחלקת משנה הגובלת בחלקת המבקש, ומפעילה כיום אולם אירועים במקום. המבקש טען כי המשיבה ניצלה את העדרו הזמני בשנת 2000 על מנת להסיג את גבולו על ידי כך שהעבירה צינור ביוב בשטח חנותו אשר היסב למבנה נזקי רטיבות. כמו כן גרס הוא כי המשיבה פלשה למקלט בבניין הדירות ועשתה בו שינויים מהותיים, כולל בניית מטבח שלא כדין, ושכתוצאה מעבודות בניין אלו שקעו יסודות הבניין באופן שמונע ממנו לנצל את זכותו לבנייה על הגג. על כך הוסיף המבקש כי המשיבה שינתה שלא כדין את אופי העסק הפועל במבנה מאולם קולנוע לאולם אירועים. לפיכך הגיש תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בנצרת (כב' המפקחת ע' וינברגר) (להלן: המפקחת ), בה ביקש ליתן צו לסילוק ידה של המשיבה מן החנות ומן הרכוש המשותף ולהרוס את הבניה הבלתי חוקית שביצעה המשיבה. מנגד, טענה המשיבה שהיא פעלה כדין ושכל עבודות הבניין שביצעה נוגעות רק לשטחים הממוקמים מחוץ לחלקת המשנה של המבקש. כמו כן טענה המשיבה כי המבקש הוא זה שביצע עבודות ללא היתר וללא הסכמתה ברכוש המשותף.

2.

בפסק דינה המפורט, אשר ניתן לאחר שביקרה באזור מושא המחלוקת, דחתה המפקחת את התביעה וקבעה כי התשתיות שבנתה המשיבה מצויות מחוץ לחלקת המבקש. לעניין צינור הביוב קבעה המפקחת כי אין בידה די חומר על מנת לקבוע האם הצינור הונח בשנת 2000 או שהיה קיים במקום קודם לכן. לאחר שניתנה חוות דעת מומחה מטעם המבקש, מינתה המפקחת מומחה מטעמה לקביעת הגורם לנזקי הרטיבות בחנות. מסקנת המומחה הייתה כי הרטיבות לא נבעה מהצינור אלא ממי גשמים שחדרו לחנות. לבסוף, קבעה המפקחת כי משלא הוצגו תכניות הבניה המקוריות, לא הוכח כי המשיבה בנתה במקלט וכי אף אילו היה מוכח דבר הבניה, השתהותו של המבקש בהגשת תביעתו משך אחת עשרה שנה מטילה ספק בהצדקה ליתן צו הריסה למבנה של המשיבה.

3.

על פסק דינה של המפקחת הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. בערעורו, טען המבקש נגד הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין של המפקחת, ונגד האופן בו ניהלה המפקחת את הדיון בעניינו. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי אין הוא מוצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, ובעיקר בשל העובדה שהמפקחת נתנה למבקש את יומו בבית המשפט באופן ראוי. המפקחת שמעה עדים רבים, ביקרה במקום מושא המחלוקת ואף מינתה מומחה מטעמה. כמו כן קבע בית המשפט כי המפקחת נהגה עם המבקש באורך רוח כפי שראוי לנהוג במי שאינו מיוצג.

4.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. המבקש, אשר אינו מיוצג גם בהליך דנן, פורש בבקשתו נימוקים רבים הנוגעים לפסק הדין של המפקחת. לדידו, שגתה המפקחת בקביעות עובדתיות רבות ואף במסקנות המשפטיות שהסיקה ממסכת הראיות שהיתה לפניה. כמו כן חוזר המבקש על טענותיו בערעור נגד אופן ניהול ההליך בפני המפקחת. לבסוף, המבקש סבור כי המפקחת שגתה ביישום הדין וההלכות בתחום הסגת גבול ובנייה ללא היתר. בשל כך המבקש גורס כי יהא זה צודק להעניק לו כעת רשות ערעור וליתן צו עשה לסילוק ידי המשיבה מרכושו הפרטי.

יצוין כי לבקשה זו צירף המבקש שתי בקשות להוספת ראיה. בבקשה הראשונה סבור המבקש כי ראוי לאפשר לו להוסיף ראיה שנמצאה לאחר מתן פסקי הדין – היא תכנית הבניין המקורית של הבניין. לצד זאת הגיש המבקש בקשה להוספת ראיה נוספת, היא "שומת הערכה שהזמינה המשיבה", אשר לטענת המבקש יש בכוחה להפריך את טענת המשיבה לפיה המבקש בנה שלא כדין ברכוש המשותף בבניין.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי המקרה מעלה שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה שלפניי אינה מעלה שאלה כאמור . המבקש תוקף בהרחבה את הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית וטוען נגד המסקנות שהוסקו על ידי המפקחת מממצאים עובדתיים אלו. אולם, הלכה ידועה היא שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית שכן בידה יתרון מובהק בכל הנוגע לקביעות שבעובדה ולהערכת מהימנות עדים (רע"א 5250/10 זיידן נ' בנדר (לא פורסמה, 29.7.10)). קל וחומר הדברים נכונים כשמדובר בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". באשר לטענת המבקש כי לא ניתן לו יומו, הרי שבית המשפט המחוזי בדק וקבע כי אין בטענה זו ממש, ואין מקום להתערב בכך במסגרת שלב זה.

6.

באשר לבקשות לצירוף ראיות שהוגשו לצד הבקשה העיקרית דנן. הראיות אותן חפץ המבקש לצרף לבקשתו ואשר צורפו בפועל לבקשה, עוסקות בעניינים שבעובדה. כאמור, הליך של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אינו המקום לתקוף קביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות. למעלה מן הדרוש אציין כי המבקש לא מסביר מדוע ראיות אלו נמצאו רק לאחרונה, ודומה כי אף הוא מודע לקושי שבקבלת ראיות בשלב זה כאשר הוא מבקש לאפשר את הצגת הראיות לפנים משורת הדין. בבקשה לצירוף תכנית הבניין מציין המבקש כי הוא לא עשה מאמץ מיוחד להשגת הראיה בהליכים הקודמים שכן הוא היה משוכנע כי בית המשפט יקבל את ערעורו אך על בסיס התשריט של הבית המשותף שהוגש על ידו. אין בידי לקבל נימוק זה. בעל דין שסבור שישנה ראיה שעשויה לסייע לו להוכחת טענתו צריך להביאה בפני בית המשפט בזמן ההליך, ולא יכול להיבנות בדיעבד על טענה בעלמא כי הוא סבר שערעורו יתקבל ממילא, ולכן לא התאמץ להשיג את הראיה במועד שנועד לכך.

7.

המבקש טוען אף בנוגע לפירוש הנכון של החוק והפסיקה בתחום הסגת גבול ובנייה שלא כדין. אולם, אף אם נפלה טעות ביישום הדין, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ( לא פורסמה, 18.6.06)).

הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.