רע"א 3834/15 יצחק וסרשטיין נ. שלמה עקריש

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס. הנשיא

י' כהן ) מיום 15.4.2015 בע"א 2533-11-14 בגדרו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' באום ) מיום 10.9.2014.

2.

עסקינן בסכסוך הנוגע לתשלום דמי תיווך בגין עסקה במקרקעין (להלן: העסקה ). המשיב רכש מגרש מחברה פלונית, כאשר המבקש 1 (להלן: המבקש ) והחברה שבשליטתו (המבקשת 2) שימשו כמתווכים בעסקה מטעם החברה. המבקשים הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום בחיפה כנגד 4 נתבעים וביניהם המשיב בבקשה זו, בטענה כי לא שולם למבקשים חלקם בדמי התיווך נוכח הסכם שיתוף שנחתם בין המבקש לבין יצחק קקון (נתבע 3 בהליך בבית משפט השלום), במסגרתו הוסכם כי דמי התיווך בגין העסקה יוכנסו אל "קופה משותפת" ויחולקו שווה בשווה בין המבקש לבין קקון וקבוצתו. כן יצויין כי המשיב שילם דמי תיווך בסך 15,000 ש"ח לאחד מארבעת הנתבעים בפרשה, יורם מכלוף (להלן: מכלוף ) , בגין תיווך מטעמו בעסקה.

3.

בפסק דינו מיום 10.9.2014 קיבל בית משפט השלום את תביעתם של המבקשים לדמי תיווך תוך שקבע כי מכלוף השתייך ל"קבוצת קקון" אשר חתמה על הסכם השיתוף, וכי המבקש לא קיבל את חלקו מהקופה המשותפת כפי שסוכם. במסגרת פסק דינו חייב בית המשפט את המשיב בתשלום של דמי תיווך בסך של 23,000 ש"ח בתוספת מע"מ למבקש, ואת מכלוף בתשלום מחצית מדמי התיווך שקיבל זה מכבר מהמשיב. יוער כי בית המשפט התייחס בפתח פסק דינו למורכבות הראייתית של הפרשה ולכך שנאלץ לפסוק "על יסוד חומר הראיות שהוצג, כמו גם על יסודו של חומר שלא הוצג, ואשר ראוי היה שיוצג". על פסק דין זה הוגש ערעור וערעור שכנגד.

4.

ביום 15.4.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו של המשיב, תוך שקבע כי בית המשפט מוסמך לקבוע קביעות עובדתיות אך ורק על סמך חומר הראיות שהוצג בפניו. כן קבע בית המשפט כי בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, המשיב לא היה "לקוח" של המבקש, שכן היה מיוצג על ידי מתווך אחר (מכלוף) ולכן המבקש אינו זכאי לדמי תיווך מהמשיב. עוד נקבע כי אפילו אם נכונה הקביעה כי מכלוף שייך לקבוצת קקון אין בכך כדי לחייב את המשיב לשלם למבקש דמי תיווך. המשיב לא התחייב להזין את הקופה המשותפת וכל חובתו הייתה לשלם דמי תיווך למתווך שפעל מטעמו, דהיינו מכלוף. כמו כן, נדחו טענותיו של המבקש כי המשיב גרם להפרת הסכם השיתוף.

5.

טיעוניהם של המבקשים בבקשה לרשות ערעור מופנים כנגד התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיו ובקביעותיו של בית משפט השלום. לטענתם, לא התקיימו בענין זה הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בממצאיה ובמסקנותיה של הערכאה הדיונית.

6.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, באשר אין היא מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקשים עשו מאמץ להצביע על טעויות שונות בפסק הדין קמא, אך גם אם נניח שיש ממש בטענות אלה, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.