החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 3856/22 עמיחי וורמס נ. אימבר אטיאס אביר גיל

ניתן ביום

בקצרה

מקרקעין · איחור בהגשת ערעור על פסק דין של מפקח על רישום מקרקעיןבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה על הסף ערעור מחמת איחור

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה על הסף ערעור על פסק דין של מפקחת על רישום מקרקעין מחמת איחור. נקבע כי ההחלטה נטועה בנסיבותיה הפרטניות ואינה מעוררת שאלה עקרונית, וכי המועד להגשת ערעור על פסקי דין של מפקח הוא 45 ימים לפי תקנות המקרקעין ולא המועד הכללי שבתקנות סדר הדין האזרחי. לא נפסקו הוצאות.

העובדות

המבקש הגיש ערעור על פסק דינה של מפקחת על רישום מקרקעין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, והמבקש ביקש רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטה זו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם המועד להגשת ערעור בתקנה 137(א) לתקנות סד"א חל על ערעור על פסק דין של מפקח על רישום מקרקעין?
  2. 2.האם יש מקום למתן רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטה הנטועה בעובדות המקרה הפרטניות?

הלכות

  1. 1

    המועד הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סד"א אינו חל על ערעור על פסק דין של מפקח על רישום מקרקעין, והמועד הרלוונטי הוא 45 ימים הקבוע בתקנה 83 לתקנות המקרקעין

    ״כפי שנעשה, כאמור בהחלטה קמא, בתקנה 83 לתקנות המקרקעין אשר קצבה 45 ימים להגשת ערעורים על פסקי דין של מפקח על רישום מקרקעין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תידחה כאשר ההחלטה נטועה בעובדותיה הפרטניות ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של בעלי הדין

    ״ההחלטה קמא נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • גלגול שלישי
  • מפקח על רישום מקרקעין
  • מועד להגשת ערעור
  • תקנות המקרקעין
  • תקנה 148א

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

3856/22

לפני:

כבוד השופט א' שטיין

המבקש:

עמיחי וורמס

נ ג ד

המשיבה:

אימבר אטיאס אביר גיל

בקשת רשות ערעור על

החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט י' כהן) שניתנה ביום 16.4.2022 בעש"א

3790-03-22

בשם המבקש:

בעצמו

החלטה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט י' כהן ) אשר ניתנה ביום 13.4.2022 בעש"א 3790-03-22 ואשר בגדרה התקבלה בקשת המשיבה לדחות על הסף את ערעור המבקש על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין חיפה (המפקחת י' ליבוביץ' ) בתיק מספר 8-146-2021 מחמת איחור בהגשתו.

2.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.

מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א

ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018 (להלן: תקנות סד"א ).

4.

ההחלטה קמא נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.

בית משפט קמא קבע כי המועד להגשת ערעור הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סד"א אינו חל על ערעור על פסקי דין של מפקח על רישום מקרקעין לפי סימן א' לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 (להלן: תקנות המקרקעין ) – החלטה זאת, על כל נימוקיה, הינה נכונה לגופה. למעלה מן הנדרש, אוסיף כי מסקנה זאת נלמדת גם מהוראות תקנה 180(ב) לתקנות סד"א לפיה "חלק ב' לתקנות אלה (קרי: כלל התקנות, למעט תקנות 5-1א, שעניינן עקרונות יסוד) יחולו על כל עניין אזרחי המובא לפני בית משפט, זולת אם נקבעו בדין בעניין פלוני סדרי דין מיוחדים אחרים " – כפי שנעשה, כאמור בהחלטה קמא, בתקנה 83 לתקנות המקרקעין אשר קצבה 45 ימים להגשת ערעורים על פסקי דין של מפקח על רישום מקרקעין.

6.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סד"א.

7.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות .

ניתנה

היום, י' בסיון התשפ"ב (9.6.2022).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1המועד הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סד"א אינו חל על ערעור על פסק דין של מפקח על רישום מקרקעין, והמועד הרלוונטי הוא 45 ימים הקבוע בתקנה 83 לתקנות המקרקעין
  2. 2בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תידחה כאשר ההחלטה נטועה בעובדותיה הפרטניות ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של בעלי הדין