פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
386/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1.
נג'וא אבו אלהוא
2. אחמד אבו אלהוא
3. הית'ם אבו אלהוא
4. מועתסם אבו אלהוא
5. אנס אבו אלהוא
6. מנאל אבו אלהוא
7. זהייה אבו אלהוא
8. פריד אבו אלהוא
9. סמיר אבו אלהוא
נ ג ד
המשיב:
מוחמד אבו לבן
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים נ' בן אור, ר' וינוגרד וא' דראל) בע"א
49353-05-13 מיום 25.11.2015
בשם המבקשים:
עו"ד יזיד קעואר
החלטה
1.
המבקשים, שהם יורשי הבעלים של שתי חנויות (להלן: החנויות ) ומחסן (להלן ביחד: החנויות והמחסן ) המושכרים למשיב, הגישו לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפינוי מושכר ולסילוק יד של המשיב מן החנויות והמחסן משום שהלה חדל – לטענתם – לשלם את דמי השכירות. בית המשפט (כב' סגן הנשיאה ג' ארנברג ) דחה את התביעה לאחר שקבע כי המשיב הוא דייר מוגן בחנויות ובמחסן. באשר לחנות אחת (להלן: החנות הראשונה ) נקבע כי אביו של המשיב היה דייר מוגן בה וזכויותיו הועברו למשיב כדין; באשר לחנות השנייה (להלן: החנות השנייה ) נקבע כי לשוכר הקודם של חנות זו היו זכויות של דייר מוגן בה, שגם הן הועברו למשיב כדין; ואשר למחסן נקבע כי המשיב רכש בו זכויות של דייר מוגן מכוח שיפוץ שעשה בו שנועד להשביח את ערכו.
2.
על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים נ' בן אור , ר' וינוגרד
ו א' דראל ) דחה את הערעור באשר לשתי החנויות אולם קיבל את הערעור ביחס למחסן, מן הטעם שאין בהשקעה של המשיב במחסן כדי להקנות לו זכויות דיירות מוגנת בו. סופו של דבר הורה בית המשפט למשיב לפנות את המחסן עד ליום 25.1.2016.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין הקניית זכויות דיירות מוגנת למשיב בשתי החנויות. באשר לחנות הראשונה נטען, בין היתר, כי לא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 23(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 שמכוחם ניתן היה לקבוע כי המשיב קנה לעצמו זכויות דיירות מוגנת בחנות לאחר פטירת אביו. לעניין החנות השנייה נטען כי השוכר הקודם של חנות זו לא היה רשאי להעביר את זכויות הדיירות המוגנת למשיב אלא בהסכמת בעלי הנכס, שלא ניתנה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים שבהם עולה סוגיה רחבה החורגת מעניינם הישיר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת מידה זו. טענות המבקשים נדחו בבית משפט השלום על יסוד פסק דין מנומק שנשען בעיקרו על קביעות שבעובדה, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי לא שינה מקביעות אלו. בבקשה שלפניי שבים המבקשים על עיקר טענותיהם כפי שנשמעו והתבררו בשתי הערכאות הקודמות. טענותיהם אינן חורגות מדל"ת אמות המקרה הפרטני, וככאלו לא מצאתי כי הן מצדיקות בירור נוסף בערכאה זו.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו
באדר א התשע"ו (6.3.2016).
ש
ו פ ט