רע"א 387-24 רע"א 387-24

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ע' הוד) בת"א 27691-11-21 מיום 11.9.2023 ומיום 22.10.2023.

הרקע לבקשה

1.במוקד ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי סכסוך בין הצדדים, שכנים המתגוררים בבית דו-משפחתי הרשום כבית משותף, בדבר חלוקת המקרקעין עליהם ניצב הבית. בדיון שנערך ביום 5.1.2023 הגיעו הצדדים להסכמות על אופן חלוקת המקרקעין, אשר סומנו בכתב יד על גבי תשריט משנת 2013 שהוגש לבית המשפט (להלן: התשריט המסומן). באותו דיון גם הסכימו הצדדים כי ימונה מודד מטעמם שיערוך תשריט התואם את ההסכמות לצורך תיקון רישום הבית המשותף, וכי תשריט זה יוגש לבית המשפט לצורך מתן פסק דין משלים או מתן צו למפקח על הבתים המשותפים. בנוסף הוסכם כי המשיבים יאפשרו למבקשים לעבור דרך השביל הסלול שבשטחם (להלן: השביל) בתיאום מראש ובמידת הצורך. ההסכמות האמורות קיבלו תוקף של פסק דין.

2.זמן קצר לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין. הם טענו, בתמצית, כי חלוקת המקרקעין בתשריט המסומן אינה תואמת את ההסכמות שגובשו בעל-פה בין הצדדים. לטענתם, במסגרת המשא ומתן שהתנהל מחוץ לאולם בית המשפט הם הוטעו לחשוב שהחלוקה תיעשה באופן שוויוני, אולם לאחר מכן נערכו במחטף סימונים על גבי התשריט שהביאו לחלוקה לא שוויונית כלל. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט ביום 12.2.2023 בקבעו כי הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך ולא מדובר בהסכמות שגובשו כלאחר יד; כי התשריט המסומן הובא לעיון המבקשים והיה באפשרותם להתנגד להגשתו; כי הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין במהלך המשא ומתן והם אלה שהציגו את ההסכמות שהתגבשו לבית המשפט; וכי לאחר שהוצגו ההסכמות, עותק מהנוסח הודפס ונמסר להם לצורך מתן הערות בטרם ניתן להסכמות תוקף של פסק דין. נוכח כל אלה לא מדובר במקרה המצדיק את ביטול פסק הדין.

3.בחלוף מספר חודשים, ביום 11.7.2023 הגישו המשיבים בקשה להבהרת פסק הדין. לבקשה צורף מכתב מטעם המודד המציין כי לעמדתו קיימת סתירה בין המלל שנרשם על גבי התשריט המסומן לבין השרטוט שסומן עליו בכל הנוגע לגודל חלקם של המבקשים. בשל עמדה זו ביקשו המשיבים כי בית המשפט יורה למודד כי המלל גובר על הסימון. בהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט כי המלל מהווה חלק בלתי נפרד מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים "ויש לקרוא אותו יחד עם התשריט". בהמשך לכך, ביום 23.7.2023 הגיש המודד לבית המשפט את התשריט שנועד לצורך תיקון רישום הבית המשותף בהתאם להסכמות הצדדים (להלן: תשריט המודד). בפנייתו לבית המשפט ציין המודד כי "מתוך החלטתה של גב' השופטת, מובן כי יש להתייחס למלל שעל גבי התשריט כחלק בלתי נפרד ואף גובר על התשריט".

4.המבקשים לא השלימו עם חלוקת השטחים שהופיעה בתשריט המודד ופנו לבית המשפט ביום 25.7.2023 בבקשה להורות למודד לתקנו. הם טענו כי עובר להגשת התשריט האמור העביר להם המודד תשריט אחר שגרע מחלקם שטח של כ-11 מ"ר (להלן: השטח החסר). בעקבות זאת הם פנו אליו בבקשה לתקן את העוול, אך לא זו בלבד שהוא לא נענה לכך, אלא הוא אף גרע מחלקם שטח נוסף באופן שהעמיד אותם בחסר של כ-63.5 מ"ר. עוד הם טענו כי המודד שגה כשסיווג את השביל כרכוש של המשיבים ולא כרכוש משותף, כמתחייב מהתשריט המסומן. המבקשים ציינו כי הם נכונים לוותר על כך שהשביל יוגדר כרכוש משותף, ובלבד שתירשם זיקת הנאה לצורך גישת רכבים לשטחם. בית המשפט דחה בקשה זו ביום 30.7.2023 בציינו כי סיים את מלאכתו.

5.מספר ימים לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה למתן פסק דין משלים. בפעם הזו התבקש בית המשפט ליתן תוקף של פסק דין לתשריט המודד, אולם זאת תוך עריכת תיקון באופן שבו שטחם יכלול גם את השטח החסר; ותוך מתן "ביטוי להסכמת הצדדים" לרישום זיקת הנאה למעבר כלי רכב בשביל. לחלופין התבקש להורות על ביטול מינוי המודד ועל מינוי מודד חלופי. במסגרת הבקשה שוב הלינו המבקשים על התנהלות המודד, ובכלל זה טענו כי הוא לא הבהיר מהי הסתירה בין הסימון לבין המלל על התשריט המסומן; כי הוא חרג מהסמכות שהוקנתה לו ופעל בניגוד לתשריט המסומן ובניגוד לקביעת בית המשפט לפיה יש לדבוק במלל ובתשריט כאחד בלא לתת עדיפות לאיזה מהם; וכי הוא גרע משטחם חלקים משמעותיים שלא כדין. לאחר שהוגשה התנגדות המשיבים לבקשה, המבקשים הגישו "בקשה למתן רשות להגשת תשובה" לה צרפו תמליל שיחה שנערך בין המודד לבין אביהם, המאשר לטענתם כי תשריט המודד אינו תואם את התשריט המסומן (להלן: תמליל השיחה).

6.ביום 11.9.2023 דחה בית המשפט את הבקשה למתן פסק דין משלים. נקבע כי בצדק התבסס המודד על המלל שבתשריט המסומן כדי ליישב את הסתירה בה נתקל, שכן אחרת היה מדובר בהתעלמות כליל מהמלל, בניגוד להחלטת בית המשפט. עוד נקבע כי המודד חילק את השטח בהתאם למלל שעל התשריט, כאשר טענות המבקשים בנוגע למלל עצמו נדחו כבר במסגרת ההחלטה בבקשתם לביטול פסק הדין. על כן נקבע כי אין מקום לעריכת שינויים בתשריט המודד או לביטול מינויו. עוד נדחה הסעד שהתבקש לעניין רישום זיקת הנאה בשביל. נקבע כי ההסכמה שגובשה בין הצדדים היא כי המשיבים יאפשרו למבקשים לעבור דרך השביל לצורך הכניסה לחלקתם בתיאום מראש, וככל שהדבר לא יתאפשר בדרך אחרת. על כן אין ממש בטענת המבקשים כי התגבשה הסכמה לעניין רישום זיקת הנאה.

7.המבקשים לא אמרו נואש, וביום 9.10.2023 הגישו בקשה "למתן החלטה". הם חזרו על טענותיהם בבקשה הקודמת, והוסיפו כי המודד התרשל ואף מעל בתפקידו בכך ששינה באופן מהותי את התשריט המקורי שערך. עוד טענו כי לא היה מקום לדחות את טענותיהם ללא קבלת התייחסותו של המודד. זאת בפרט שעה שבתשובת המשיבים לא נכללה כל התייחסות עניינית לטענות המבקשים. על כן התבקש בית המשפט לזמן את הצדדים ואת המודד לדיון ולהכריע במחלוקות ביניהם. לתמיכה בטענותיהם צירפו המבקשים חוות דעת מודד מטעמם, לפיה תשריט המודד אינו תואם את התשריט הראשון שאושר על ידי בית המשפט. בתגובה לכך טענו המשיבים כי המודד היה מוסכם וחוות דעתו מחייבת, וכי בית המשפט קם מכיסאו ואין להיעתר לניסיונותיהם החוזרים ונשנים של המבקשים לשנות מפסק הדין שניתן. המודד הגיש גם הוא תגובה מטעמו, בה הדגיש כי לא היה לו כל אינטרס אישי לבצע תשריט המקפח צד מסוים, כי עבודתו הסתמכה על ניסיונו ועל הידע המקצועי שלו וכי הוא פעל בהתאם להחלטות בית המשפט.

8.ביום 22.10.2023 נדחתה גם בקשה זו של המבקשים. נקבע כי תגובת המודד מדברת בעד עצמה ואין מקום לשנות מההחלטה מיום 11.9.2023. צוין כי הבקשה אינה אלא ניסיון נוסף של המבקשים לחזור בהם מההסכמות שהתגבשו בינם לבין המשיבים אשר קיבלו תוקף של פסק דין. על כן חייב בית המשפט את המבקשים בהוצאות המודד והמשיבים, והורה כי תשריט המודד מחייב ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

9.מכאן הבקשה שלפנַי, בה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כאשר כפה עליהם חלוקה של המקרקעין באופן שאינו תואם את ההסכמות אליהן הגיעו עם המשיבים, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם הקנייניות. המבקשים חזרו על הטענות שהעלו לפני בית המשפט המחוזי בנוגע להתנהלותו של המודד, ובכלל זה כי הוא גרע מחלקם על דעת עצמו שטחים משמעותיים והדבר מעורר תהיות באשר לכשרות מניעיו; כי לא היה כל מקום להפעלת שיקול דעת מצדו בעריכת תשריט המודד אלא היה עליו לפעול בהתאם לחלוקה המוסכמת; כי הוא חרג מסמכותו ומעל בתפקידו כאשר סטה מההסכמות שצוינו בתשריט המסומן; כי הוא שגה כשלא הבהיר את מהות הסתירה שמצא בין הסימון לבין המלל על התשריט המסומן, כאשר כלל לא קיימת כל סתירה; וכי הוא שגה כשהעדיף את המלל על פני התשריט, בניגוד להחלטת בית המשפט. לטענת המבקשים לאור כל אלה, ומשעה שהמודד כלל לא הגיש חוות דעת ערוכה כחוק ולא השיב על שאלות שהפנו אליו, היה מקום לבטל את מינויו. לחלופין היה מקום ליתן תוקף לתשריט הראשון שהועבר על ידי המודד למבקשים בתוספת השטח החסר, לזמנו לדיון ולאפשר למבקשים לחקרו, או להורות לו לערוך תשריט מתוקן. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט כשהתעלם מתמליל השיחה, וכי החלטותיו גורמות למבקשים נזק רב.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

11.כבר בפתח הדברים ייאמר כי טענתם המרכזית של המבקשים לפיה במסגרת תשריט המודד נגרעו מחלקם שטחים בניגוד להסכמות שהוגשו לבית המשפט בתשריט המסומן, מעוררת קושי. ראשית, במסגרת הבקשות השונות שהגישו המבקשים במטרה להביא לשינוי תשריט המודד הם טענו כי מהתשריט המסומן שהוגש לבית המשפט מתחייבת חלוקה כמעט שוויונית של החלקות, בפער זניח ביניהן (כ-521 מ"ר מול כ-537 מ"ר), ואילו תשריט המודד סוטה מכך ועורך חלוקה בלתי שוויונית ב"פער של עשרות מ"ר" (בהקשר זה ניתן להפנות, למשל, לסעיף 16 לתגובת המבקשים להודעת המודד מיום 25.7.2023 ולסעיף 6.5 לבקשתם למתן פסק דין משלים). אלא שטענה זו סותרת באופן חזיתי את הטענה שעמדה בבסיס בקשת המבקשים לביטול פסק דין מיום 26.1.2023, לפיה החלוקה שסומנה על גבי התשריט המסומן הייתה לא שוויונית והביאה לכך שחלקם של המשיבים עולה בכ-200 מ"ר על חלקם של המבקשים (והדברים גם עולים מטענות בא-כוח המבקשים כפי שתועדו בפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2023).

12.זאת ועוד, גם בנוגע לאופן החלוקה של המקרקעין בפועל ניתן למצוא פערים בעמדות שהציגו המבקשים לאורך הדרך. כך, בבקשות "למתן פסק דין משלים" ו"למתן החלטה" טענו המבקשים כאמור כי נגרע מחלקם על פי ההסכמות השטח החסר, הכולל חדר מדרגות ומדרגות עלייה לבית המשיבים. ואולם לבקשת "הבהרה כתוצאה מעיון חוזר בתוכנית שהוגשה לבית המשפט" שהוגשה על ידי המבקשים קודם לכן, ביום 8.1.2023, צורף שרטוט הממחיש לטענתם את החלוקה שעליה הוסכם בדיון. מעיון בשרטוט זה עולה כי על פי הבנתם של המבקשים עצמם עיקר החלק הכולל את חדר המדרגות כלל לא נכלל בחלקם, אלא דווקא בחלקם של המשיבים. וכך גם, מאותו שרטוט עולה כי השביל נכלל אף הוא על פי ההסכמות בשטחם של המשיבים. זאת בניגוד לטענות שהועלו על ידי המבקשים מאוחר יותר לפיהן הוסכם כי שביל זה יהיה רכוש משותף (סעיף 12 לתגובת המבקשים להודעת המודד) או כי תירשם לגביו זיקת הנאה לטובת המבקשים (סעיף 1.2 לבקשה למתן פסק דין משלים). ואין צריך לומר כי טענות אלה אף אינן מתיישבות זו עם זו.

13.הסתירות האמורות בין העמדות שהציגו המבקשים לאורך ההליך אינן רק מעוררות קושי כשלעצמן. יש בהן כדי לחזק את התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי המבקשים מנסים בכל דרך להשתחרר מההסכמות שגובשו במסגרת הדיון מיום 5.1.2023 – וזאת כאמור לאחר קיום משא ומתן, עיון בתשריט ועיון בנוסח הדברים שהוכתבו לפרוטוקול, ותוך שהיו הצדדים מיוצגים. ויוזכר, המבקשים הגישו זמן קצר לאחר גיבוש ההסכמות בקשה לביטול פסק הדין, וזו נדחתה בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 12.2.2023, תוך דחיית טענות המבקשים בנוגע למלל שנכתב על התשריט המסומן. המבקשים לא השיגו על החלטה זו והיא הפכה חלוטה זה מכבר, ואין להלום את ניסיונם של המבקשים לעקוף הכרעה זו. די בכל האמור כדי לדחות את הבקשה.

14.למעלה מן הצורך אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענות המבקשים לגופן. כך, אין ממש בטענות המופנות כלפי התנהלותו של המודד, לרבות חריגתו מסמכות. הצדדים הסכימו על מינוי המודד לצורך עריכת תשריט על בסיס הסכמותיהם, וכך הוא פעל. כאשר הוא סבר כי קיימת סתירה בין הסימון על התשריט המסומן לבין המלל הוא פנה לבית המשפט, אשר הנחה אותו להתחשב גם במלל. כאשר נדרש בית המשפט המחוזי לטענות המבקשים בנוגע לפרשנות החלטתו מיום 11.7.2023 בדבר היחס בין המלל לסימון על תשריט, הוא הבהיר כי לא נפל פגם בהתנהלות המודד ובהבנתו את החלטת בית המשפט, וודאי שאין מקום להתערבות בית משפט זה בסוגיה זו. באשר לטענה כי נפל פגם בכך שהמודד לא הגיש חוות דעת מומחה ערוכה כדין, לא השיב על שאלות ולא נחקר בידי הצדדים, הרי שהצדדים הסכימו כי כל שעליו לעשות הוא לערוך תשריט מתוקן שיוגש לבית המשפט לצורך מתן פסק דין משלים. לא למותר לציין בהקשר זה כי הצדדים אף הצהירו שבכך הם מוותרים באופן הדדי על כל טענה, תביעה או מחלוקת ביניהם בנוגע למקרקעין.

15.כמו כן, לא מצאתי כי נפל פגם בכך שבית המשפט דחה את טענות המבקשים כי המודד פעל באופן מוטה או ממניעים שאינם כשרים, טענות שהועלו בעלמא וללא כל תימוכין. יובהר כי עצם העובדה שהמודד העביר לעיון הצדדים תשריט ולאחר ששמע את טענותיהם ערך בו שינויים, אין בה כשלעצמה כדי לבסס טענה להטיה מצדו. ודאי שטענה מעין זו אינה מצדיקה את פסילת תשריט המודד שהוא ערך, כמומחה שמוּנה כאמור בהסכמת הצדדים (לאמות המידה המחמירות בפסילת חוות דעת מומחה שמוּנה בהסכמת הצדדים, ראו למשל: רע"א 4947/23 וייס (זקס) נ' Rust Oleum Corporation, פסקה 9 (13.8.2023); ע"א 2706/22 בוכריס נ' המשבב אייץ. אמ. טי. אס. בע"מ, פסקה 17 (4.7.2023)). ולבסוף, לא מצאתי כי יש בתמליל השיחה כדי לשנות מהמסקנה האמורה. מעיון בתמליל עולה כי דברי המודד התבססו על דברים שנמסרו לו מפי אביהם של המבקשים, ומכל מקום השיחה נערכה עובר לפניית המודד לבית המשפט בדבר הסתירה שמצא בין תשריט הסימון לבין המלל שנרשם על גביו.

נוכח כל האמור הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.