רע"א 3881/97 גבריאלוב חנן נ. זילברמן אורנה

1.בין המבקש (להלן: הבן) והמשיבה הפורמלית (להלן: האם), לבין המשיבה (אחותו של המבקש, להלן: הבת) מתקיימת בוררות מאז ינואר 96, בפני השופט בדימוס חיים שפירא, שעניינה סכסוך סביב עיזבונו של האב, שנפטר ב1978-.

הבן פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו מן הטעם שאין הוא ראוי לאמונו (סעיף 11(3) לחוק הבוררות). לטענתו, נהג הבורר שלא כשורה כאשר סרב לבקשתו לדחות את הבוררות ללא מועד, לנוכח מצבה הרפואי של האם. כמו כן, התבטא הבורר - בתגובה לבקשת הדחיה - באופן פוגע. כן, סרב הבורר לדחות את מועד הגשת התצהיר הראשי מטעם האם, לפחות עד לברור מצבה הרפואי. עוד טוען הבן כי הבורר התבטא בצורה פוגעת בדורשו לקבל תעודה ערוכה כדין בדבר מחלת האם ובהתירו להזמינה כעדה תוך התעלמות ממצב בריאותה.

2.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הבן, תוך שהוא מציין את התרשמותו לפיה מנסה הוא לדחות את הקץ. בית המשפט המחוזי קבע, כי לגופו של עניין, לא היתה הצדקה לבקשות הדחיה בגלל מצב בריאות האם, מה עוד שהתברר כי ניתן היה לזמנה לעדות בפני הבורר. אשר לדברים המיוחסים לבורר, הצהירה הבת, כי אלה כלל לא נאמרו וצירפה פרוטוקול מן הישיבה. הבן נמנע מלחקור אותה בשאלה זו ובית המשפט קבע כי לא שוכנע שהדברים המיוחסים לבורר אכן נאמרו. עוד ציין בית משפט קמא כי אף אילו האמין לבן, לא היה מקום להעתר לבקשתו להעברת הבורר מתפקידו, מן הטעם שהמבחן לפסילת בורר הוא אובייקטיבי ולא די בהרגשה סובייקטיבית בדבר התנהגות פסולה.

3.דין הבקשה להדחות.

עילת בקשת הפסילה סובבת כולה סביב מצבה הרפואי של האם ויש טעם לפגם בכך שהבקשה לא הוגשה על ידה כי אם על ידי הבן. כפי שהתברר בפני בית המשפט המחוזי (שם הוגשה מלכתחילה הבקשה גם בשם האם) אין בידי בא כוחו של הבן יפוי כוח ליצוג האם והיא נמחקה מן הבקשה. בבקשה שלפנינו טוען הבן כי טעה בית משפט קמא במחקו את האם מן הבקשה אולם הוא לא מצא לנכון לצרף יפוי כוח מן האם, כפי שראוי היה שיעשה.

4.טוען הבן כי טעה בית משפט קמא כאשר התמקד בבחינת מצבה הרפואי של האם וביכולתה לקחת חלק בבוררות וכי היה על בית המשפט לבחון את משמעות התבטאותו של הבורר והשלכותיה לענין אמונו שלו ושל אמו בבורר. בעניין זה, עותר הבן להתערבותנו בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר לא השתכנע כי אכן נאמרו הדברים. והוסיף כי גם אילו השתכנע, לא היה מוצא שקמה לבן עילה מבוררת לפסילת הבורר ולערוך הליכי בוררות.

5.סוף דבר, לא מצאנו עילה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא מצאנו שיש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את הבורר ולא להורות על עיכוב הליכי הבוררות.

6.אינני יכולה שלא להביע את צערי על שבני משפחת המנוח, אשתו, בנו ובתו, מכלים מרצם וכוחם בהתכתשות ממושכת סביב עזבון האב ז"ל. אינני סבורה שהאב המנוח היה רוצה בכך ואני מפקפקת אם האם שהיא צד (ממשי או פורמלי) נותנת מרצונה יד לכך. אני מציעה שכל הנוגעים בדבר ישכילו להסדיר ביניהם את העניינים הכספיים שבמחלוקת כדי להתחיל פרק חדש ביחסים המשפחתיים.

הבקשה נדחית, וכדי לפתוח פתח לרצון טוב, ללא צו להוצאות.