פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
1783/98
בפני:
כבוד
השופט י' טירקל
המבקשים
:
1.
מרים גבריאלוב
2.
חנן גבריאלוב
נגד
המשיב
ה :
אורנה זילברמן לבית גבריאלוב
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של
בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בה"פ
1333/97 שניתן ביום 10.2.98
על
ידי כבוד השופטת א' קובו
בשם
המבקשים: עו"ד דניאל מלכא
בשם
המשיבה: עו"ד דוד מילשטיין
החלטה
1.מר יצחק גבריאלוב ז"ל (להלן - "המנוח") הלך לעולמו בשנת 1978 והותיר אחריו אשה, היא המבקשת מס' 1 (להלן - "המבקשת"), בן, הוא המבקש מס' 2 (להלן - "המבקש") ושתי בנות, שאחת מהן היא המשיבה. הבת האחרת היא חולת נפש ולא היתה צד להליכים נשוא הבקשה שלפני. המנוח הוכרז חסוי לפני פטירתו והמבקשים מונו אפוטרופסיו. כשהלך לעולמו פעלו המבקשים כמנהלי העזבון. בשנת 1987 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו צו ירושה שחלק את עזבונו של המנוח בין המבקשת, המבקש, המשיבה והבת האחרת. בשנת 1992 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה על דרך של המרצת פתיחה לצוות לפרק את השיתוף בנכסי מקרקעין שהיא והמבקשים ירשו מהמנוח. בהמרצת פתיחה נוספת שהגישה עתרה, בין היתר, למתן חשבונות הנוגעים לניהול הנכסים המשותפים. במהלך ההתדיינויות בין בעלי הדין הסכימו באי כוחם ל"הצעת בית המשפט לפיה יועבר כל הסכסוך שבין הצדדים להכרעת בורר. כמובן שכל צד יהיה רשאי לתקן את כתבי הטענות על פי החלטתו של הבורר". בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה), בהחלטתו מיום 24.1.96, החליט לעכב את ההליכים בתובענה העיקרית ולהעבירם להכרעת בורר "שידון ויכריע בכל הסכסוכים בין הצדדים". כבוד השופט בדימוס ח' שפירא מונה להיות בורר. כן קבע כי "הצדדים יהיו רשאים להגיש לבורר כתבי טענות מתוקנים שיכללו סעדים חדשים שלא נתבעו בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט".
2.עם פתיחת הבוררות הגישה המשיבה לבורר כתב תביעה, שכלל עילות תביעה שלא נכללו בתובענות שהוגשו לבית המשפט; בין היתר טענה טענות שונות בדבר אופן ניהול העזבון על ידי המבקשים ובדבר עוולות שונות מצדם, כגון הפר חובה חקוקה, רשלנות והצגת מצג שווא. המבקשים הגישו לבורר כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. הליכי הבוררות נמשכו זמן רב ובמהלכם העלו המבקשים טענות שונות שנדונו בערכאות שונות.
בתחילה פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבל החלטה התוחמת את סמכותו של הבורר, וזאת לאור כתב התביעה המתוקן שהגישה המשיבה. בדיון שהתקיים ביום 20.1.97 הסכימו באי כוח בעלי הדין להצעת בית המשפט (השופטת ר' שטרנברג-אליעז), לפיה "שני הצדדים מקדמים בברכה את הבוררות. טענותיהם הן הדיוניות והן המהותיות תובאנה בפני הבורר הנכבד - לפסיקתו. בזאת יסתיים הדיון בהליך בלא צו להוצאות והבוררות תצא לדרך". להסכמה ניתן תוקף של החלטה.
בהמשך הגישו המבקשים לבורר בקשות נוספות. בין היתר ביקשו לדחות את הדיון בבוררות בשל מצבה הבריאותי הקשה של המבקשת ובקשתם נדחתה. כן ביקשו להעביר את הבורר מתפקידו. גם בקשה זאת נדחתה ולאחר מכן נדחתה בקשה להרשות ערעור עליה לפני בית משפט זה (החלטת כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן מיום 20.8.97 ברע"א 3881/97 חנן גבריאלוב נ' אורנה זילברמן ואח' (טרם פורסמה; תקדין עליון 97(3) 325)).
3.בפסק הבוררות, שניתן ביום 29.8.97, קבע הבורר כי המבקשים לא העלו גרסה מלאה וברורה ונמנעו מהגשת חשבון מלא ומדויק על הפעולות בנכסי העזבון, וכי גרסתה של המשיבה - שאושרה בתצהיר - נאמנה עליו. לפיכך החליט להיעתר באופן חלקי לתביעת המשיבה ולדחות את התביעה שכנגד שהגישו המבקשים. המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבוררות. בין היתר טענו כי הבורר חרג מסמכותו משהתיר למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן והכריע בסכסוך על פי כתב תביעה זה. כן טענו כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם לפני הבורר, בשל מצבה הבריאותי הקשה של המבקשת, שהמבקש נאלץ לטפל בה לבדו, ובשל העובדה שבא כוחם של המבקשים התפטר מייצוגם 17 ימים לפני ישיבת הוכחות בבוררות. טענות נוספות שהעלו ענינן אי מינוי מומחה שהוסכם על מינויו, סיום הבוררות במפתיע, העדר הנמקה של פסק הבוררות ועוד. המשיבה ביקשה לאשר את הפסק.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' קובו), בפסק דינו מיום 10.2.98, קבע כי מקצת הטענות שהעלו המבקשים לפניו נדונו והוכרעו בעבר על ידי בית המשפט, בגלגולים קודמים של הפרשה, ולפיכך אין צורך לדון בכולן. עוד העיר כי בקשת הביטול הוגשה על ידי המבקש לבדו, בלי שצורף ייפוי כוח מטעם המבקשת, ולפיכך יש לראותה כבקשה מטעם המבקש בלבד. לגופו של ענין קבע, כי הטענה שענינה חריגה מסמכות של הבורר נדונה על ידי השופטת ר' שטרנברג-אליעז ובהסכמת הצדדים הוחלט להעביר את ההכרעה בה לבורר; משהסכימו כי הבורר יכריע בשאלת סמכותו, פסיקת הבורר בענין זה סופית. אשר לטענות בדבר העדר הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות בפני הבורר, הרי נדון נושא ייצוגם של המבקשים באופן מקיף וממצה בפסק הבוררות ואין מקום לטענה כי נגרם להם עיוות דין. גם הנושא של מצב בריאותה של המבקשת נדון בערכאות שונות ומוצה ולא הוכח כי מצב זה מנע מהמבקש לנהל כראוי את ענינו בבוררות. יתר הטענות נדחו גם הן, כטענות בלתי מבוססות שלא נמצא בהן ממש. בית המשפט ציין, כי הרושם המתקבל הוא שהמבקש עשה כל שביכולתו כדי לעכב את הליכי הבוררות ולשבשם, וכי "ייתכן מאוד שבקשת הביטול שלפני אינה אלא הנסיון האחרון (יש לקוות) לדחות את הקץ במסגרת מסכת העיכובים וההשהיות של המבקש". הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה והפסק אושר.
על פסק דין זה ביקשו המבקשים רשות לערער. כן ביקשו רשות לערער על החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי, בהן החליט למחוק את המבקשת מהבקשה לביטול פסק הבוררות ודחה את בקשתה להגשת תצהיר נוסף מטעמה. המשיבה השיבה על הבקשה.
4.בבקשתם שלפני חזרו המבקשים על הטענות העיקריות שהעלו בבית המשפט המחוזי. רוב הטענות שהועלו מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה, וכולן נדונו באופן מפורט ומקיף על ידי הבורר, נבדקו כראוי על ידי בית המשפט המחוזי ואין הן מצדיקות דיון בערכאה נוספת.
אשר לטענה בדבר חריגת הבורר מסמכותו, חזרו המבקשים וטענו כי בדיון שהתקיים, כאמור, לפני כבוד השופט נ' ישעיה ביום 24.1.96 הוסכם כי כתבי הטענות יתוקנו אך לא הוסכם על הוספת עילות חדשות או סעדים חדשים, וכי בדיון שהתקיים, כאמור, בפני כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז ביום 20.1.97 לא הוסכם שבעלי הדין מקבלים עליהם ללא עוררין את החלטת הבורר בענין סמכותו, שכן לא היתה הסכמה מפורשת לפיה מוסמך הבורר להכריע בענין. המבקשים הוסיפו וטענו כי הבורר לא שמע את טענותיהם של בעלי הדין בענין סמכותו לדון בכתבי הטענות המתוקנים כפי שהוגשו וכי החליט בענין זה רק בפסק הבוררות.
בטענות אלה אין ממש. הלכה פסוקה היא, כי כאשר מתעוררת מחלוקת בדבר גדר סמכויותיו של הבורר, בית המשפט הוא המוסמך להכריע בה; אולם "יכולים הצדדים למסור לבורר במפורש להכריע בדבר סמכותו. במקרה זה, תחייב החלטתו את הצדדים ובית המשפט לא יתערב בה" (ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת תשנ"א) 264 והאסמכתאות המופיעות שם). עוד נאמר כי "יכולים הצדדים גם להרחיב את מסגרת הבוררות ולמסור להכרעת הבוררים עניינים נוספים שהם מסוכסכים לגביהם --- אם התביעה שהוגשה לבורר הנה מורחבת יותר מסעיף הבוררות, וההגנה מתייחסת לכל עילותיה - בכך מגלים הצדדים את דעתם, שהם מוסרים לבורר את ההכרעה גם בעניינים נוספים אלה" (שם, בעמ' 266-265).
בעניננו הסכימו בעלי הדין למסור להכרעתו של הבורר את כל הסכסוכים ביניהם ולהגיש לו כתבי טענות מתוקנים שיכללו סעדים חדשים . משהתעוררה מחלוקת בענין סמכותו של הבורר, הסכימו שטענותיהם, לרבות הטענות בענין הסמכות, יובאו להכרעת הבורר . בעקבות הסכמה זאת נמשכו הליכי הבוררות על פי כתבי הטענות המתוקנים ובעלי הדין טענו בפני הבורר לגופו של ענין. הסכמות אלה וכן מהלכיה של הבוררות - לרבות נוסחן המפורש של ההחלטות שנתן בית המשפט (ההחלטה מיום 24.1.96 וההחלטה מיום 20.1.97), בהסכמת בעלי הדין וללא השגה מצדם, מצדיקים את דחיית השגותיהם של המבקשים.
5.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
המבקשים יישאו בהוצאותיה של המשיבה בסך 10,000.- ש"ח.
ניתנה היום, ט' באלול
תשנ"ח (31.8.98).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98017830.
M03